חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951

חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 1
פרק ראשון: מבוא
1. פירושים (תיקון: תשס"ה2)
בחוק זה -
"החופשה" פירושו - חופשה שנתית המגיעה לעובד על פי חוק זה;
"מפקח עבודה" פירושו - מפקח, כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;
"עובד בשכר" פירושו - עובד שגמול-עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו;
"קרן-חופשה" פירושה - קרן-חופשה ששר העבודה הקימה או הסמיכה על פי סעיף 18;
"שנת-עבודה" פירושו - פרק זמן של שנים-עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה.
פרק שני : החופשה
2. הזכות לחופשה
כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.
3. אורך החופשה (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ז)
(א) אורך החופשה לכל שנת-עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:
(1) בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות - 14 יום;
(2) בעד השנה החמישית - 16 יום;
(3) בעד השנה הששית - 18 יום;
(4) בעד השנה השביעית - 21 יום;
(5) בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת-עבודה עד לחופשה של 28 יום.
אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה. בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי-חופשה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: