חוק העתיקות, תשל"ח-1978

חוק העתיקות, תשל"ח-1978 1
פרק א': פרשנות
1. הגדרות (תיקון: תשמ"ט, תשס"ג4)
בחוק זה -
"עתיקה" -
(1) נכס, בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה הכללית, לרבות דבר שהוסף לו לאחר מכן והוא חלק בלתי נפרד ממנו;
(2) נכס, כאמור בפיסקה (1), שנעשה בידי אדם החל בשנת 1700 לספירה הכללית, והוא בעל ערך היסטורי והשר הכריז שהוא עתיקה;
(3) שרידים זואולוגיים ובוטניים מלפני שנת 1300 לספירה הכללית;
"סוחר עתיקות" - מי שבידו רישיון תקף לסחור בעתיקות לפי חוק זה;
"פריטים ארכיטקטוניים" - עתיקות שהן חלקי עמודים, כותרות של עמודים, מיתקנים חקלאיים, אבני ריחיים, אבנים מסותתות וחלקי פסיפס;
"אתר עתיקות" - שטח המכיל עתיקות, שהמנהל הכריז עליו לפי סעיף 28(א);
"הרשות" - רשות העתיקות כמשמעותה בחוק רשות העתיקות, התשמ"ט-1989;
"מקרקעין" - לרבות כל חלק של ים, אגם או נהר או מים אחרים וקרקעיתם של אלה;
"חפירה" - לרבות חיפוש עתיקות וחפירת נסיון;
"אוסף" - מיצבר עתיקות של חמש עשרה עתיקות ומעלה, למעט עתיקות המוחזקות בידי סוחר עתיקות כמלאי מסחרי;
"אספן" - מי שבידו אוסף עתיקות שלא למסחר בהן;
"מוזיאון" - כל תצוגה מתמדת של עתיקות הפתוחה לציבור וכל מוסד המשמר אוסף והמציגו לצורך מחקר, חינוך או עינוג;
"המועצה" - המועצה לארכיאולוגיה;
"המנהל" - מנהל הרשות;
"השר" - שר החינוך והתרבות. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: