חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט-2009

חוק הגנת השכר (עיצום כספי), התשס"ט-2009 1 בוטל (תיקון תשע"א) החל מה-19.6.2011
פרק א': הגדרות
1.הגדרות
בפרק זה -
"הארגונים" - ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, וארגוני מעבידים שלדעת השר הם יציגים ונוגעים בדבר;
"בית הדין הארצי" ו"בית הדין האזורי" - כמשמעותם בחוק בית הדין לעבודה;
"הפרשי הצמדה וריבית" - כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961;
"חוק בית הדין לעבודה" - חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969;
"חוק בתי דין מינהליים" - חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב- 1992;
"חוק הגנת השכר" - חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958;
"מזמין שירות" - מי שמקבל אצלו שירות מקבלן, במסגרת עסקו, משלח ידו או פעילותו הציבורית;
"הממונה" - מפקח עבודה בכיר שמינה השר לעניין חוק זה;
"מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" - כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו- 1996;
"מפקח עבודה" - עובד משרד התעשייה המסחר והתעסוקה שהשר מינה לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק הגנת השכר;
"קבלן" - מי שעיסוקו במתן שירות, באמצעות עובדיו, אצל זולתו;
"שירות" - שירות באחד הענפים המפורטים בתוספת;
"השר" - שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
פרק ב': הטלת עיצום כספי על מעביד
2.עיצום כספי
עשה מעביד מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 25 ב(ב1)(1) לחוק הגנת השכר, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי בסכום של 35,000 שקלים חדשים, ולגבי מעביד שהוא יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק או משלח יד או פעילות ציבורית - 17,500 שקלים חדשים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: