כעס על המזכירה שנכנסה להריון בלי לתאם – ויפצה
העובדת נכנסה לשמירת הריון. לאחר שהרופאים נאלצו להפסיק את ההריון, המעסיק סירב לקבל אותה חזרה לעבודה. ביה"ד קבע: "מדובר באפליה בוטה, ברורה וגלויה".
העובדת נכנסה לשמירת הריון. לאחר שהרופאים נאלצו להפסיק את ההריון, המעסיק סירב לקבל אותה חזרה לעבודה. ביה"ד קבע: "מדובר באפליה בוטה, ברורה וגלויה".
מכרז דיור ציבורי שקומם את "עמידר" הביא אותה לעתור לביהמ"ש בטענה שמשרד הבינוי פוגע בחופש הבחירה של הזכאים. העתירה התקבלה.
החברות לא הסכימו להחליף את הריצוף הלקוי בדירה שבנו בצפון ת"א, והתעקשו שהמצב מצריך תיקונים 'קוסמטיים' בלבד. רוכשי הדירה החליטו לתבוע את השתיים וזכו.
התובע שילם כספים לקבלנית שתבנה את ביתו. לאחר שנקלעה לקשיים הוא תבע מהבעלים שיחזיר לו את הכסף. בית המשפט חייב את החברה ולא את הבעלים בסך של כ-160 אלף שקל.
השלום חייב את ספקית העופות בפיצוי חקלאים שרכשו ממנה פרגיות. המחוזי קיבל את ערעורה והסביר שבימ"ש השלום הסתמך על מומחה שהתבססה על שמועות והנחות חסרות יסוד.
במשך ארבע שנים נלחמה העמותה למען הגיל הרך במועצה המקומית מג'א. ביהמ"ש שם קץ לסאגה כשהבהיר למועצה שהתנהלותה לא הייתה תקינה.
גבר זייף את חתימת זוגתו לשעבר כדי לקבל הלוואה של 84,000 שקל מ"כלל ביטוח". האישה סירבה לשלם, אך ביהמ"ש מצא פגמים בהתנהלות שני הצדדים וחילק ביניהם את הסכום.
הורי התינוק תבעו את המדינה בעקבות יומיים של חוויות קשות, שככל הנראה היו נמנעות אם מישהו היה מקפיד לפעול על פי הנהלים.
המחוזי קבע שהקונה – שנפל לתרמית מצד עובדי החברה – בעלת הקרקע – לא ידע על מעלליהם ולכן זכאי שהקרקע תירשם על שמו בטאבו.
בית משפט השלום בקרית גת קבע כי בהתחשב בנסיבות הנאשם ירצה שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות. אשתו, שהואשמה גם היא בהחזקת הסם, ניצלה מהרשעה לחלוטין.