בני הזוג נפרדו אחרי 3 חודשי נישואין והאישה הגישה תביעה לכתובה של 180,000 שקל. בית הדין הרבני בחיפה דחה את התביעה לאחר שהגדיר אותה ״מורדת״ אך בית הדין הרבני הגדול הפך את ההחלטה.
בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על ההחלטה לשלול ממנה את דמי הכתובה. הדיינים קבעו כי התלונה שהאישה הגישה נגד בעלה במשטרה ב-2015 לאחר תקרית אלימה ביניהם נבעה ממצוקה אמיתית ולא מכוונה להרע לו. בפסק הדין חידוש עקרוני שלפיו גם כשהתיק במשטרה נסגר בעילה של ״היעדר אשמה״ עדיין אין להסיק מכך אוטומטית שהתלונה הייתה כוזבת.
בני הזוג נישאו במרץ 2015 לאחר היכרות של מספר חודשים. זמן קצר לאחר החתונה היחסים עלו על שרטון ופרץ ביניהם אירוע אלים בו הייתה מעורבת גם אחות הבעל.
האישה פונתה מהמקום באמבולנס והגישה נגד הבעל תלונה במשטרה. מאוחר יותר נסגר התיק, תחילה בעילה של ״היעדר ראיות מספיקות״, ולאחר מכן בעילה של ״היעדר אשמה פלילית״.
ביולי 2015 הגיש הבעל תביעת גירושין. הוא טען שהתלונה שהגישה האישה הייתה כוזבת והיא מקללת ומבזה אותו ואת הוריו. הוא ביקש להכריז עליה כמורדת ולקבוע שאינה זכאית לכתובה. האישה מצידה תבעה לקבל את כתובתה בסך 180,000 שקל.
בית הדין הרבני בחיפה פסק בדעת רוב שהיא אינה זכאית לכתובה ואף חייב אותה בהוצאות בסך 10,000 שקל לטובת המדינה. בית הדין קבע כי התלונה שהגישה במשטרה הייתה תלונת שווא ותביעתה לקבל את הכתובה ״קנטרנית״.
האישה, שיוצגה על ידי טו״ר דוד חסן ערערה לבית הדין הרבני הגדול. היא טענה שבאותו אירוע אלים הבעל תקף אותה יחד עם אחותו והיא נחבלה ונאלצה להתאשפז בבית החולים.
לדבריה, אין בסיס הלכתי לשלילת כתובתה שכן הבעל הוא שיזם את הגירושין ונקט כלפיה באלימות פיזית.
הבעל, שיוצג על ידי עו״ד אביבית אמסטר-מטרי, טען שלא הכה את האישה אלא הציל את אחותו מהאלימות שהפגינה כלפיה. הוא הוסיף כי לאחר החתונה החלה לזלזל בו ובהוריו ונעדרה מהבית עד לשעות מאוחרות.
תחושת איום
בית הדין הרבני הגדול קיבל את הערעור. הדיינים ציינו שמחומר הראיות עולה ששינוי עילת סגירת התיק נבע מבקשתו המפורשת של הבעל, שחשש לקידומו כקצין ולוחם בצה״ל.
לדבריהם, לא ניתן לקבוע בוודאות כי תלונת האישה היתה כוזבת וניכר כי במהלך המאבק מול הבעל ואחותו היא פעלה מתוך מצוקה אמיתית כשהזמינה משטרה והגישה תלונה לאחר מכן.
הדיינים הוסיפו כי לאחר החתונה משפחת הבעל התערבה רבות בחיי בני הזוג ובנסיבות כאלה ייתכן בהחלט שהאישה חששה לחייה.
גם אם התיק נסגר ״בהיעדר אשמה״, אין זה אומר שהאישה לא חשה צורך להגיש תלונה משום שהרגישה מאוימת, כתבו הדיינים. עוד לדבריהם, ניכר שלאחר הגשת התלונה הבעל העדיף לעזוב את האישה ולא לנסות לשקם את הקשר מתוך העדפת הקריירה המקצועית שלו. בנסיבות אלה, עליו להתכבד ולשלם לה את כתובתה.
הדיינים סיכמו שמעשיה של האישה נבעו מתחושת איום ולא מתוך רצון למרוד בבעלה או לפרק את הבית. הם הורו לבעל לשלם לאישה את מלוא סכום הכתובה וביטלו את ההוצאות שנפסקו בערכאה הנמוכה לטובת המדינה והבעל.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 1073784/1
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין