האב חתם על צוואה בה הוריש כמעט את כל רכושו לאשתו ולאחד מילדיו. התנגדות יתר הבנים התקבלה. בפסק הדין נפרשו שנותיו האחרונות של האב שהיו רצופות השפלה, התעללות ושליטה מצד האם והבן
בפסק דין שפורסם לאחרונה השופט שלמה אלבז ביטל צוואה שהותיר אב לחמישה ובה ציווה את עיקר רכושו לאשתו ולאחד מבניו. השופט קבע שאם המשפחה והבן הזוכה על פי הצוואה נהגו כלפי האב ביחס לא אנושי ומבזה מה שמחזק את המסקנה שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. המתנגדים תיארו כי בשנותיו האחרונות אביהם הרבה לשוטט ברחובות והתנהל כ"הומלס", תוך שאמם מונעת ממנו טיפולים הכרחיים.
האב הותיר צוואה ממאי 2006. הבקשה לקיום הצוואה הוגשה במקור על ידי אלמנת המנוח ואחד הבנים. ארבעת בניו האחרים הגישו התנגדות. לאחר שמיעת הראיות והגשת הסיכומים האם נפטרה והבן המשיך בהליכים לקיום הצוואה.
בצוואה ציווה המנוח את חלקו בדירת המגורים לאחד הבנים ואת חלקו בעסק לאשתו. את כל יתר עיזבונו ציווה לאותו בן.
בפסק דין מינואר 2019 נפסלה הצוואה לאחר שנקבע כי בעת חתימת הצוואה היה מצבו של האב קשה, הוא היה תלוי באשתו, שלא רק שלא סייעה לו במצבו אלא אף נהגה כלפיו ביחס לא אנושי ומבזה. נקבע שהיחס המחפיר היה גם מצד הבן שתובע את קיום הצוואה.
הבן הגיש ערעור על פסק הדין והצדדים הגיעו להסכמה לפיה הדיון יוחזר לבית המשפט למתן פסק דין חדש, כשתינתן חוות דעת מומחה בשאלת מצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה.
בעקבות ההסכמה מונה מומחה שהעריך כי סביר שבמועד חתימת הצוואה הייתה למנוח כשירות קוגניטיבית לצוות.
האב ואשתו היו נשואים כ-53 שנה. עד לפרישת האב לגמלאות הוא היה אדם יציב, חזק והיווה גורם משמעותי ביותר במשפחה. לאחר פרישתו כמה שנים לפני עריכת הצוואה סבל המנוח ממשבר נפשי שלא אובחן, ככל הנראה מדיכאון, בעקבותיו בשלב מסוים החל לשוטט ברחובות. התנהלות המנוח הייתה מוזרה, הוא סירב להתקלח ולטפל בעצמו, מבגדיו נדף ריח רע ובניו תיארו אותו כ"הומלס" ומוזנח.
האב עבר לגור בקומה העליונה של דירת הקוטג׳ של בני הזוג והאם המשיכה לגור בקומת המגורים. מצב הקומה העליונה היה ירוד ולא היו בה שירותים או מקלחת. המתנגדים העידו שהאם הכתיבה לאב את מהלך חייו והשתלטה עליו מבלי לדאוג לרווחתו. כך למשל, היא ניתקה את קו הטלפון בקומה העליונה בטענה שבכך היא מקטינה עלויות כספיות ונהגה לכוון את מקלט הטלוויזיה לערוץ שהאב לא אהב, ולהעלים את השלט.
האם והבן הכחישו את טענות המתנגדים. הם טענו שרק הם דאגו למנוח וסעדו אותו בעוד המתנגדים הזניחו אותו.
טרף קל
השופט שלמה אלבז מבית המשפט למשפחה בירושלים ציין שמחומר הראיות עלה שבשנים שקדמו לעריכת הצוואה וגם לאחריה המנוח היה עזוב, בודד ונטוש, ונראה היה כי איש לא דאג לו. הוא היה תלוי באחרים אך לא קיבל סיוע. השופט הוסיף שהנסיבות המזעזעות שנפרסו לפניו ואשר התחזקו לאחר קבלת החומר הרפואי הוכיחו שאין המדובר במקרה רגיל בו אדם עצמאי מצווה את עיזבונו למאן דהוא שהיטיב עמו.
השופט התרשם שהמצב הירוד בו נמצא המנוח, מלמד על כך שלא הייתה לו כל השפעה על החלטותיו, על כספו ועל עצמאותו, ועל כן ניתן היה להשפיע עליו, באמצעות הפחדה ולחץ, לחתום על צוואה לטובת אשתו ובנו.
גם לא נמצא כל הסבר לכך שהמנוח יצווה את רכושו דווקא לאחד הבנים, היחידי שלא עבד עמו בעסק ולא שהה בקרבתו, סיכם השופט.
בסופו של דבר קיבל השופט את ההתנגדות ודחה את הבקשה לקיום הצוואה.
הבן חויב בהוצאותב סך 25,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד מנשה יאדו
- ב"כ המתנגדים: עו"ד שירי מלכה ואח'
עו״ד איריס ירדני
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין