בית הדין לעבודה קבע שהמועצה האזורית מטה אשר מסרה את שירותי ההצלה בחופיה לחברות כוח אדם במיקור חוץ שאינו לגיטימי. היא חויבה להשוות את תנאי עבודתם של המצילים לאלה של עובדי המועצה.
השופטת מיכל פריימן קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה מצילים נגד המועצה האזורית מטה אשר. המצילים הועסקו בחופים השייכים למועצה בין השנים 2000-2011 דרך חברות כוח אדם. השופטת פסקה ששירותי הצלה נמצאים בליבת פעילות המועצה ולכן העסקה בצורה זו היא פסולה. המצילים זכו בהפרשי שכר בסך כולל של כ-100,000 שקל.
את התביעה הגישו המצילים ב-2011 נגד המועצה ושתי חברות כוח האדם בהם הועסקו. הם טענו שהעסקתם באמצעות קבלנים חיצוניים הייתה פיקטיבית ונעשתה רק כדי למנוע מהם לקבל זכויות. הם עתרו לפסק דין המצהיר כי הם עובדי מועצה ולתשלום הפרשי שכר ותנאים סוציאליים.
בנוסף, הם ביקשו מבית הדין לקבוע כי פיטורי שניים מהם נעשו שלא כדין רק בשל פעילותם הארגונית והיותם ממובילי התארגנות העובדים.
המועצה טענה מנגד שהיא ביצעה מיקור חוץ אותנטי של פונקציה בתחום פעילותה והוציאה מהמסגרת הארגונית שלה את הפעלת חופי הים לקבלני שירותי חיצוניים באופן תקין ולגיטימי.
לדבריה, לא התקיימו מעולם יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעים. היא הוסיפה כי כלל עובדי החופים, המנקים, החובשים, הקופאים המאבטחים וגם המצילים אינם מועסקים על ידה. ״התובעים אינם מודרים או מופלים משאר העובדים במקום העבודה, וההכרה בהיותם עובדי מועצה תיצור אפליה כלפי שאר עובדי החופים״, כתבה.
ביחס לפיטורי שניים מהתובעים טענו הנתבעות כי אלה נעשו בשל תפקודם הלקוי ולא בגלל פעילות ארגונית.
ליבת חובות המועצה
השופטת מיכל פריימן מבית הדין לעבודה בחיפה קיבלה את התביעה. היא כתבה שהפעלת חופי רחצה והעסקת מצילים הם ״חלק אינהרנטי מליבת חובותיה השל המועצה כלפי תושביה״ ובשל חשיבותם של שירותי ההצלה כשירותים מצילי חיים ראוי כי יסופקו על ידי עובדי המועצה הסרים למרותה.
עוד לדבריה, הפסיקה קבעה שבמצבים בהם קבוצת עובדים קבועה מועסקת שנים רבות באותו מקום וכל שמשתנה הוא המעסיק הפורמלי, הקבלן, יש להכיר ביחסי עבודה בין העובד לבין מקבל השירותים.
השופטת ציינה עוד שמהעדויות עולה שהתובעים הועברו מחברה לחברה ובנסיבות אלה קשה לראות בחברות כוח האדם גורם מקצועי מומחה ומיומן שניתן להעביר לו את שירותי ההצלה כמיקור חוץ אותנטי. כמו כן, המועצה היא שקבעה את שעות הפעילות בחופים, הייתה מעורבת בתפעול השוטף וארגנה מפגש של המצילים לצורך ריענון ותרגול נהלים.
״העסקת התובעים בדרך זו גרמה לרובם לפגיעה כספית אל מול העסקתם כעובדי מועצה, ואף מטעם זה אין לראות בהעסקתם באמצעות החברות, כלגיטימית״, כתבה השופטת. בנסיבות אלה היא פסקה שהתובעים זכאים לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי החל על מצילים ברשויות מקומיות.
עם זאת, מאחר שהתובעים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה ולא עברו מכרז, השופטת פסקה שהם אינם במעמד של עובדי מועצה קבועים.
עוד פסקה השופטת שפיטורי אחד מהתובעים, שהיה ממובילי התארגנות המצילים ב-2010, נעשו שלא כדין על רקע פעילותו זו.
בסיכומו של דבר חויבה המועצה לשלם הפרשי שכר לשלושה מצילים בסך כולל של 98,641 שקל. בנוסף, חברת כוח האדם ״ענבל״ חויבה לשלם לתובע שפוטר על רקע ההתארגנות פיצוי של 35,000 שקל.
המועצה חויבה בהוצאות בסך 2,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל לכל אחד מהתובעים.
- ב״כ התובעים: עו"ד עבודה ד"ר ערן אגו ועו"ד הילה בועז-גבאי
- ב״כ המועצה: עו"ד איתן מימוני ואח'
- ב״כ חברת ענבל: עו"ד אופיר ח. הררי ואח'
עו"ד איריס אלמוג
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין