מ-31 אלף שקל ל-4.85 מיליון: בוטלה העלאת ארנונה קיצונית
חיוב ארונה של משתלה זינק דרמטית, לאחר שהשטח בו היא נמצאת עבר לרשות מקומית אחרת. המחוזי קבע שמדובר בחיוב "כמעט פרסונלי" ו"תפור למידותיה"
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה חלקית עתירה שהגישה משתלה נגד עיריית קריית אתא, בעקבות זינוק חריג בחיוב הארנונה השנתי שלה, מכ-31 אלף שקל לכ-4.85 מיליון. סגנית הנשיא תמר נאות פרי קבעה כי מדובר בתעריף בלתי סביר הכרוך באפליה,שבפועל הותאם במיוחד למשתלה. בהתאם, בוטל תת-הסיווג הרלוונטי בצו הארנונה.
העותרת מחזיקה בשטח נרחב אשר בשעתו היה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית זבולון. במסגרת שינויי גבולות מוניציפליים, עברו המקרקעין לתחום קריית אתא. בדצמבר 2022 שלחה העירייה למשתלה שומת ארנונה לשנת 2023, בסך 4,854,347 שקל.
עיקר החיוב – כ-4.8 מיליון שקל – נבע מסיווגם של כ-98 אלף מ"ר כ"חממה/משתלה" ב"אזור 40" החדש, בתעריף של 49 שקל למ"ר. לשם השוואה, בשנה הקודמת שילמה המשתלה למועצה האזורית 31,420 שקל בסך הכול. גם בתוך קריית אתא עצמה הפער היה משמעותי: תעריף חממה או משתלה בשאר האזורים עמד על כ-20 שקל למ"ר בלבד.
המשתלה סירבה להשלים עם הזינוק האדיר בחיוב הארנונה השנתי שלה והגישה עתירה מנהלית נגד עיריית קריית אתא, בה טענה כי מדובר בתעריף מופקע, בלתי סביר ומפלה, שנקבע בניגוד להתחייבות העירייה לשמר את תעריפי הארנונה החלים על שטחים שבהם יימשך השימוש החקלאי.
העירייה טענה מנגד כי הפעילות במתחם היא מסחרית ואף בעלת מאפיינים של "חקלאות תעשייתית", וכי למעשה היא היטיבה עם המשתלה כשסיווגה אותה כ"חממה/משתלה" ולא כתעשייה - שהייתה מחויבת בתעריף גבוה יותר. עוד נטען כי באזור העיר אין נכסים אחרים הדומים למתחם, ולכן הייתה הצדקה לקביעת התעריף השונה.
תפור למידותיה
השופטת נאות פרי לא קיבלה את טענת המשתלה שלפיה העירייה התחייבה להשאיר את חיוב הארנונה הכולל שלה כפי שהיה. היא קבעה כי ההתחייבות עסקה בתעריף של קרקע חקלאית, ללא הבטחה פרטנית למשתלה להמשיך לשלם כ-31 אלף שקל בלבד בשנה.
אלא שבכל הנוגע לקביעת התעריף המיוחד - של 49 שקל למ"ר - התמונה הייתה שונה. השופטת קבעה שהיא "בלתי סבירה ולא מנומקת דיה", כרוכה באפליה בלתי מוסברת, ונועדה לתת מענה למשתלה בלבד. היא הדגישה כי בפועל, באזור הרלוונטי המשתלה היא הנישום היחיד שעליו חל תעריף גבוה זה.
לדברי השופטת "יש טעם של ממש" בטענת העותרת שמדובר ב"תעריף כמעט פרסונלי", אשר נקבע מראש כדי להתאים למשתלה, ומהווה למעשה תעריף "מוטה עסק". גם טענת העירייה כי הסיווג והתעריף נועדו דווקא להקל עם המשתלה, פעלה נגדה: השופטת קבעה שהנימוק מלמד כי התעריף "תפור למידותיה של העותרת", ולא נקבע עבור סוג נכס מסוים באופן כללי באזור כלשהו.
בתוך כך הודגש כי מדובר בפער דרמטי של כ-250% לעומת התעריף לאותו סיווג בשאר העיר, מבלי שניתן הסבר מספק לשוני. בנסיבות החריגות, שבהן החיוב קפץ מ-31 אלף שקל ליותר מ-4.8 מיליון שקל, מצאה השופטת הצדקה להתערב. היא הורתה על ביטול תת-הסיווג הרלוונטי וחיוב העירייה לתקן את צו הארנונה, באופן שיסיר את האפליה ואי-הסבירות. למשתלה נפסקו הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותרת 1: עו"ד עפר שפיר ועו"ד הדס גדנקן-שפיר
- ב"כ העותרת 2: עו"ד אורית שקד שנקמן
- ב"כ המשיבות: עו"ד אילה סגל-גבסי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
