בעלי זכויות בבניינים בחיפה שעתידים לעבור תמ"א עתרו נגד החלטת ועדת הערר שלפיה לא מדובר ב"מבני מגורים" בין היתר משום שיש בהם בית כנסת וישיבה. אלא שבית המשפט הסכים עם הוועדה.
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה בעיקרו את ערעורם של בעלי זכויות בשני בניינים בחיפה בנוגע לתמ"א 38 שתתבצע בהם. השופטת תמר שרון-נתנאל אישרה את עמדת ועדת ערר לתכנון ובנייה חיפה וקבעה כי זכויות הבנייה תיקבענה בהתאם למבנה שייעודו ציבורי ולא "מבנה מגורים" – החלטה שמצמצמת אותן משמעותית.
שני העותרים בעלי זכויות בשני בניינים סמוכים בחיפה. באחד הבניים 4 דירות מגורים, אולם הבניין השני והגדול מבין השניים, שימש בעבר כישיבה תורנית, עם מגורים לאברכים-תלמידים ובית כנסת.
ב-2014 העותרים הגישו בקשה להיתר בתכנית תמ"א 38 במסגרתה ייהרסו שני הבניינים ובמקומם יוקם בניים אחד ובו שלושה אגפים ו-28 דירות. השתשלות האירועים ארוכה, וכללה בין היתר התנגדויות של חלק מהדיירים (ואשר נדחו), וכן הקפאת ערר שהוגש עד לאישור תיקון לתכנית תמ"א 38 במסגרתו נקבעו שיטות חישוב חדשות.
במסגרת אישור התכנית, ועדות התכנון והבנייה בחיפה – הוועדה המקומית ואחריה ועדת ערר – קבעו כי המבנה אינו מבנה למגורים כהגדרתו בהוראות תמ"א 38, ולכן אינו זכאי לתמריצים המגיעים למבנה שכזה על פי התכנית.
התוצאה של החלטה זו היא צמצום במספר הקומות שניתן לבנות, וצמצום בתוספות השטח לדירות הקיימות.
בעניין זה קבעה ועדת הערר כי השימוש שנעשה במבנה אינו שונה משימוש שנעשה במבנים ציבוריים אחרים שגם בהם שוהים אנשים, דוגמת בית אבות או בית חולים.
העותרים ביקשו לקבוע כי מדובר ב"מבנה למגורים", ובהתאם לכך לחשב את התמריצים הניתנים על פי התמ"א. לשיטתם, הוועדה שגתה בפרשנות שנתנה למונח, שכן יש להתחשב בשימוש בפועל, כלומר בכך שעיקר השטח שימש למגורים, מאחר שבבניין התגוררו אברכים ובדירה העליונה התגורר האחראי על הישיבה.
כל מבנה יהפוך "למגורים"
אולם השופטת שרון-נתנאל סברה כי הפרשנות שנתנה הוועדה למונח "בניינים המיועדים למגורים" שבתמ"א 38, הולמת את לשון התמ"א ואת תכליתה. השופטת הבהירה כי לפי עמדת העותרים – שאין לקבלה – כל מבנה שייעודו ציבורי יהפוך למבנה שייעודו למגורים, אם יימצא בו חלק כלשהו שבו שוהים ולנים אנשים.
בהמשך הדגישה השופטת כי לשון תמ"א 38 ברורה, ונאמר בה "מבנים המיועדים למגורים" ולא "בניינים למגורים", ומכאן ניתן להסיק כי הייעוד של הבניינים הוא הקובע, ולא השימוש שנעשה בהם. לכן "שימוש שנעשה בניגוד לייעוד, אינו יכול לשנות את ייעודו של הבניין ולא ניתן להתחשב בו".
בבחינת "למעלה מן הצורך", השופטת עמדה על כך שהעובדה שאברכים לנים בחדרים שהם חלק אינטגרלי מישיבה – בין אם נראה בכך שימוש "נלווה" ובין אם שימוש מנוגד להיתר – איננה הופכת את המבנה, למבנה שייעודו מגורים. "לא ניתן לגזור זכויות שניתנות על פי דין, מזכויות, שניטלו שלא על פי דין", הוסיפה.
- ב"כ העותרים: עו"ד יעקב עציוני, עו"ד ציון רווה ואח'
- ב"כ המשיבה 1: פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
- ב"כ המשיבה 2: הייעוץ המשפטי – עיריית חיפה
- ב"כ המשיבים 3,7,8,10,13,15,16: עו"ד בצר מיכאל
עו"ד דניאל גולשה
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין