אדם החנה את רכבו בנתב"ג בדרך לחופשה עם אשתו. כשניגש להוציא את תיקו מהמושב האחורי, נכרתה לו האצבע לאחר שהדלת האחורית נסגרה עליה. המקרה עורר מחלוקת משפטית מעניינת.
"האם תאונה שגרמה לנזק גוף וארעה בעת הוצאת מטען אישי מהמושב האחורי של הרכב, לאחר סיום הנסיעה, הינה בגדר "תאונת דרכים" אם לאו?" השופטת פנינה לוקיץ מבית משפט השלום בקריות קבעה לאחרונה שכן.
הסיפור, שאירע בשנת 2011, אולי נשמע נדיר אך זה יכול לקרות לכולנו. התובע – כיום בן 62 – הגיע לנתב"ג והחנה את רכבו בחנייה לטווח ארוך, בדרך לחופשה עם אשתו. בשלב שבין היציאה היציאה ממושב הנהג לבין הוצאת התיק, הדלת האחורית של הרכב נסגרה על אחת מאצבעות יד ימין של התובע וכרתה לו את כרית האצבע.
מיותר לציין שבמקום לצאת לחופשה הוא רץ אל מרפאת הטרמינל ומאוחר יותר אל בית חולים. בהמשך הוא נדרש לטיפולים רבים במשך תקופה ארוכה.
בתביעה שהגיש נגד המדינה התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים, ולכן הוא זכאי לפיצויים לפי החוק לפיצויי נפגעי תאונות דרכים. טענתו הייתה שאירוע הפציעה מהווה חלק מה"ירידה" מהרכב, ולכן כחלק ממה שנחשב "שימוש ברכב מנועי".
מנגד, המדינה שהתבססה על פסיקת בית המשפט העליון, טענה כי פעולת הוצאת התיק מהמושב האחורי – שאירעה לאחר שהנסיעה כבר הסתיימה והתובע ירד מהרכב כשיצא ממושב הנהג – אינה מהפעולות המוגדרות "שימוש ברכב מנועי".
חלק אינטגרלי מהנסיעה
אלא שהשופטת לוקיץ הסבירה כי "מגמת הפסיקה הינה כי הפרשנות הראויה למונח 'ירידה' מרכב, כוללת את הפעולה של הוצאת מטען אישי מהרכב, ופעולה שנעשית תוך כדי כך, עד אשר מסתיימת ה'ירידה' מהרכב על כל חלקיה, וניתק הקשר (הפיזי וההקשרי) בין מי שנסע ברכב לבין הרכב, ובכך מסתיים השימוש שעשה קודם לכן ברכב".
כלומר השופטת דחתה את גישת המדינה שלפיה ה"ירידה" מהרכב הסתיימה כשהתובע עמד על רגליו מכיוון שלא התכוון להמשיך לנסוע.
בעניין זה השופטת הסבירה שבעיניה יש להקיש ממקרים דומים שעסקו ב"כניסה לרכב". כשם שכניסה לרכב כוללת את הכנסת התינוק למושב הביטחות למשל, או חגירת ילד במושב האחורי, כך גם לגבי ירידה מהרכב, כל עוד הפעולה היא חלק אינטגרלי של הנסיעה וכל עוד ישנו קשר סיבתי בין אותה פעולה הקשורה לשימוש ברכב לבין הפגיעה הפיזית שנגרמה.
לגופו של עניין, השופטת סברה כי "הוצאת המטען האישי היתה חלק אינטגרלי של אותה נסיעה ובלעדיה, לא התממשה מטרת הנסיעה. משכך, היא משרתת, ומהווה חלק בלתי נפרד, ממטרת השימוש ברכב המנועי".
בהמשך לכך, השופטת קבעה כי המקרה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.
מכאן השופטת ניגשה לניתוח הנזקים שנגרמו לתובע, ובסופו של דבר החליטה לפסוק לזכותו פיצוי גלובאלי בסך 20,000 שקל בגין הפסדי שכר, 6,000 שקל בגין עזרתה של אשתו וההוצאות הרפואיות, וכן 12,000 שקל בגין כאבים שמהם הוא סובל עד היום.
עו"ד שרית חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין