ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-
לפסק הדין בעניין אוחנה ואח' נ' עיריית באר שבע ואח'
לקראת שנת הלימודים החדשה: מורה נפגעה בראשה עקב אבן גדולה שנזרקה על ידי תלמיד לעברו של תלמיד אחר והחטיאה. היא תבעה את משרד החינוך ואת עיריית באר שבע לפיצוי על נזקיה. בית המשפט קבע: יש לחלק את האחריות בין משרד החינוך לעירייה.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע נגד משרד החינוך ועיריית באר שבע, גוללה המורה, המועסקת בבית ספר לילדים עם הפרעות התנהגות קשות, את סיפור המקרה.
לדבריה, בחודש מאי 2002, זרק תלמיד בבית הספר אבן לעברו של תלמיד אחר. האבן החטיאה ופגעה בראשה של המורה, שאיבדה את הכרתה בעקבות הפגיעה. לטענתה, האחריות להבטיח את שלומה במסגרת עבודתה רובצת על בית הספר והעירייה, ולכן היה עליהם לנקוט באמצעי זהירות נאותים למניעת האירוע.
המורה הוסיפה, כי יש להטיל את מירב האחריות דווקא על מנהלת בית הספר, המועסקת על ידי משרד החינוך, שהוא הגוף האמון על התוויות מדיניות הפיקוח בבתי הספר.
מנהלת בית הספר לא הכחישה את הדברים ואף ציינה כי צפתה באירוע בעצמה. יחד עם זאת, ציינה את הפעולות בהן נוקט בית הספר על מנת למנוע אירועים אלימים בקרב התלמידים, כגון הפעלת תכנית שמטרתה הפחתת התנהגויות לא רצוניות בקרב הילדים. לטענת המנהלת, לא ניתן למנוע פעולה ספונטנית שאינה צפויה מראש.
משרד החינוך טען, כי הוא לא אחראי למבנה בית הספר ולאחזקתו השוטפת, וזו מוטלת על אנשי האחזקה של בית הספר.
אבן במערכה ראשונה סופה שתפגע במערכה מאוחרת
השופט ישעיהו טישלר פתח את דבריו באמירה, כי כתב התביעה שהגישה המורה מוגזם ומנופח יתר על המידה, וכי העובדות מפורטות בו באופן עמום ביותר, ככל הנראה על מנת לאפשר לה "מרווח תמרון".לא חוסר פיקוח הוא שהביא לפגיעה במורה, שכן היא נפגעה בעת שהיא עצמה פיקחה על חצר בית הספר, ציין השופט.
עם זאת, השופט ציין כי בשל פתאומיות האירוע, לא היה בנוכחות המורה בחצר כדי למנוע את האירוע.
נקבע, כי בהתחשב באוכלוסיית התלמידים בבית הספר, הימצאותה של אבן בחצר היא בבחינת "לפתח חטאת רובץ", במיוחד כאשר ילדים אלו אינם יכולים לשלוט על יצריהם.
"כל מי שעיניו בראשו יכול היה לצפות את האפשרות שאבן שמופיעה בחצר במערכה ראשונה עלולה לפגוע במאן דהוא במערכה מאוחרת יותר" כתב השופט, והוסיף כי העובדה שחצר בית הספר לא נבדקה על בסיס יומי מהווה רשלנות.
באשר לעירייה, נפסק כי אחזקת בית הספר ושמירה על היותו מקום בטוח עבור הילדים, הינה בתחומי האחריות של העירייה. אולם, הדבר אינו פוטר את משרד החינוך מאחריות, נוכח העובדה שאינו אחראי רק לתכני הלימוד, אלא גם לסביבת הלימוד. מסקנה זו הביאה את השופט לחלק את האחריות לנזקיה של המורה ביחס של 85% על העירייה ו- 15% על המדינה.
לפיכך, נפסקו למורה פיצויים בסך 70 אלף שקל והוצאות שכ"ט בסך 10 אלף שקל.
עו"ד מיכאלה מזרחי, העוסקת בדיני נזיקין, הבחינה כי בית המשפט שם דגש מיוחד על העובדה שזהו בית ספר לחינוך מיוחד. זאת, משום שככלל, לא ניתן להטיל אחריות על כל תוצאה מזיקה, במיוחד כאשר מדובר באירוע בלתי צפוי.
"נראה, כי הטלת רוב האחריות על הרשות המקומית נבעה מהשילוב של אופי הילדים בבית הספר, נטייתם ל'התנהגות לא מקובלת, כעסים והתפרצויות', כלשון השופט, וקיומה של אותה אבן זמינה" אומרת מזרחי.
לפסק הדין בעניין אוחנה ואח' נ' עיריית באר שבע ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין