תושבים טענו להפליה – והעירייה העלתה ארנונה לכולם

בני זוג ממבשרת ציון הגיעו עד לבית המשפט העליון בטענה שאם כבר משווים ארנונה לדיירי הרחוב שלהם - זה צריך להיות כלפי מטה. השופטים דחו אותם פה אחד

תושבי מבשרת הגיעו עד לבית המשפט העליון, על רקע טענתם שהופלו לרעה בגביית ארנונה ביחס לשאר הרחוב. טענתם העקרונית אומנם התקבלה, אך בתגובה ביצעה המועצה המקומית העלאה כוללת של הארנונה. בני הזוג ערערו לעליון בטענה שאם כבר יש לבצע השוואה, הרי שהיא צריכה להיות כלפי מטה, אך השופטים עופר גרוסקופף, חאלד כבוב ויחיאל כשר, דחו אותם לאחרונה.

המערערים, עורך דין וזוגתו, גרים ברחוב השושנה שבמבשרת ציון מאז 2005. מדובר ברחוב המחולק לשני אזורי ארנונה, עם פער של 27.5% ביניהם. במסגרת הליכים קודמים טענו השניים שמדובר בפער בלתי מוצדק, המהווה הפליה פסולה ובלתי חוקית. בנסיבות אלה דרשו את הפחתת חיובי הארנונה המוטלים עליהם ועל יתר תושבי המקטע הגבוה, הן כלפי העבר, והן כלפי ההווה והעתיד.

באוגוסט 2023 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים את הטענה העקרונית להפליה. לאור זאת נקבע שלקראת גיבוש צו הארנונה הבא, לשנת 2024, על המועצה המקומית לפעול להסרת ההפליה בין שני חלקי הרחוב, אך זאת "בדרך הנראית לה לנכון לצורך תיקון המצב הקיים". ואכן, במאי 2024 התקבלה החלטה במועצה המקומית להשוות את שיעור הארנונה בשני מקטעי הרחוב, אך זאת כלפי מעלה.

בני הזוג לא ויתרו והגישו ערעור לעליון, במסגרתו טענו, בין היתר, שהסעד הצודק והראוי "היחיד" בנסיבות העניין, הוא להורות על הורדת שיעור הארנונה למקטע הרחוב הגבוה בו הם מתגוררים, על דרך של השוואתו לשיעור הארנונה הנמוך החל על חלקו השני של הרחוב ויתר הבתים השכונה.

מנגד טענה המועצה המקומית שלא קמה הצדקה להתערבות בפסק הדין שניתן, ומשכך על הערעור להידחות.

"לרשות המקומית ראייה כוללת"

השופט גרוסקופף דחה את טענת המערערים לפיה מוצדק להשוות את חיוב הארנונה לכלל תושבי השכונה, על-פי התעריף הנמוך. הוא הדגיש שהטענה נדחתה בבית המשפט המנהלי, כאשר בני הזוג לא עמדו בנטל להוכיח שמבחינה עובדתית, כלל הבתים בשכונה הם בעלי "אותו מאפיין מבדל" לצורך חיוב בארנונה.

בהמשך דחה השופט את הטענה שלפיה הסעד הראוי "היחיד" להסרת ההפליה - שכאמור כן הוכרה בפסק הדין, אולם ביחס לרחוב בלבד - הינו השוואת תעריף הארנונה כלפי מטה. לדבריו "משנדחתה טענת המערערים בנוגע להגדרת קבוצת השוויון" – כלומר השוואת חיוב הארנונה לכלל תושבי השכונה – "ממילא נשמטה הקרקע מהטענה הנגזרת ממנה".

בתוך כך הבהיר השופט שלמועצה המקומית נתון שיקול דעת מגוון ולא אחיד כיצד לתקן את ההפליה, בין אם בדרך של השוואה כלפי מטה, השוואה כלפי מעלה או קביעת תעריף אחר. מכאן, לדבריו, שאין מדובר במצב שבו קיים סעד אחד בלבד להסרת ההפליה, באופן המאיין טענה זו של המערערים.

אמת, העיר השופט בשולי הדברים, התמודדות המשיבה עם טענות המערערים לא הייתה מיטבית בלשון המעטה (ברומזו, אולי, שהייתה צריכה להשוות כלפי מטה), ואולם לדבריו "בתי המשפט ממעטים להתערב בשיקול הדעת הנתון לרשות המקומית" בהקשר הזה, כאשר "הגיונו של כלל זה טמון בכך שהרשות המקומית היא בעלת ראייה כוללת, ומוחזקת כמי שמיטיבה להכיר את צרכי המקום ואת היקף השירותים שעליה לספק לתושביה".  

בנסיבות אלה הורה השופט גרוסקופף, בהסכמת השופטים כבוב וכשר, על דחיית הערעור, ללא חיוב בהוצאות.

• ב"כ המערערים: עו"ד שמואל ברקוביץ
• ב"כ המשיבה: עו"ד אורי הברמן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.