- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- מיסוי יחיד
- החזר מס שבח
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
תבעה חצי מדירת המגורים – הסכם הממון הציל את הבעל
הנכס נרשם בטאבו על-שם בן-הזוג בלבד, ובהסכם נקבע שרק רכוש שלא יירשם יהיה משותף. השופט קבע שהסעיף מספיק ברור
בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה תביעת אישה לקבלת חצי מדירת מגורים, שנקנתה מכספי בן-זוגה לשעבר ונרשמה על-שמו בלבד. במקביל לקניית הנכס חתמו השניים על הסכם ממון שהחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. השופט בן שלו קבע ששתיקת האישה לאורך השנים ביחס לרישום החד-הצדדי בטאבו, לצד הוראות ההסכם הברורות, מלמדות שהדירה שייכת לבעל בלבד.
הצדדים – שהוגדרו על-ידי השופט כ"אינטליגנטיים, מנוסים בהתנהלות כלכלית ואסרטיביים" – ניהלו זוגיות החל מ-2012. זו לא הייתה מערכת היחסים הראשונה של השניים, שבעבר כבר היו יחד ואף הביאו ילדים משותפים. באפריל 2017 הם חתמו על הסכם ממון שהחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. עם זאת נקבע בהסכם בין היתר שאם הצדדים יקנו רכוש כלשהו "שלא יירשם" – הוא יחולק ביניהם בפרידה בחלקים שווים.
בשלוש השנים שקדמו לכריתת ההסכם הזרים הבעל לחשבון המשותף סכום כולל של כ-4 מיליון שקל, אשר שימשו אותו לרכישת הדירה שבמוקד המחלוקת. בנוסף, הדירה נרשמה בטאבו על שמו. במהלך 2021 חלה הידרדרות ביחסי הצדדים ובספטמבר אותה שנה הגישה האישה את תביעתה לבית המשפט, לאכיפת הסכם הממון.
לטענתה, מאחר שמיליוני השקלים של בן זוגה לשעבר הוזרמו לחשבונם המשותף הרי שיש לראותם כמשותפים, וכפועל יוצא את הדירה שנקנתה באמצעותם – כמשותפת לשניהם. לשיטתה, הסעיף שהוזכר בהסכם מלמד שיש לראות בדירה כמשותפת, חרף רישומה על-שם הנתבע לבדו. הואיל והנכס נמכר, עתרה האישה לקבל לידה מחצית מהתמורה, בסך כ-2 מיליון שקל.
לעומתה טען האיש שכספיו הועברו לחשבון המשותף כ"צינור" בלבד לצורך השקעותיו האישיות, ואין לזוגתו לשעבר חלק בהם. מכל מקום, טען, הוראות הסכם הממון מלמדות שהנכס שייך לו בלעדית. מכאן שעל התביעה להידחות.
מעט מדי, מאוחר מדי
השופט שלו הדגיש שהדירה הייתה רשומה על-שם הבעל מאז 2018, כ-3 שנים לפני פרידת הצדדים. הוא קבע שטענת האישה כי הכספים ששימשו לקניית הדירה הם משותפים, מה שהופך את הדירה למשותפת, היא בבחינת "מעט מדי, מאוחר מדי".
"מה מנע מן האישה להירשם לצד האיש כבעלת זכויות בנכס?", תהה השופט. "לשאלה זו לא קיבלתי מענה של ממש", כתב, תוך שדחה את תירוץ האישה לפיו נמנעה מעמידה על זכויותיה בשל אלימות נפשית וכלכלית מצד בן הזוג, בהיעדר הוכחה. למעשה, תזת האישה קרסה לחלוטין למול שתיקתה רבת השנים ביחס לרישום החד-צדדי של הדירה על-שם בן הזוג בלבד.
עוד הוא קבע שהסכם הממון תומך בפרשנות שלפיה הדירה שייכת רק לבעל. הסעיף בהסכם שממנו מנסה האישה להיבנות, אומר כי רק נכס שלא יירשם במרשם כלשהו ייחשב למשותף. אלא שהדירה כן נרשמה, ועל-שם הבעל בלבד. סעיף נוסף בהסכם מורה שרישום נכס על-שם אחד מבני הזוג בלבד מהווה "ראיה חלוטה" לבעלותו עליו.
מכאן הגיע השופט למסקנה שהדירה שייכת לבעל בלבד.
- ב"כ האישה: עו"ד שירה קופמן
- ב"כ האיש: עו"ד שגית חי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
