האב טען כי חתם על הסכם גירושין מקפח תחת כפייה. אלא שבית הדין התרשם שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, ללא עילה מוצדקת, והדגיש שהמגמה היא לצמצם ככל האפשר החלטות לביטול הסכמים.
בית הדין הרבני בירושלים דחה לאחרונה תביעה להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין מלפני כשנתיים וחצי. האב טען כי חתם עליו בכפייה תחת איומי עורך הדין של גרושתו כי יכניס אותו לכלא. אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי והדיינים מאיר קאהן ויעקב מ' שטיינהויז קבעו כי 6,000 שקל לשישה ילדים, כולל הוצאות מגורים, חינוך ורפואה, הוא סכום נמוך ביותר ששולל את טענת האב, במיוחד נוכח השיהוי הבלתי סביר בהגשת התביעה והעובדה שהוא זה שיזם את ההסכם. באופן כללי צוין כי העמדה העקרונית של בית הדין היא לצמצם משמעותית החלטות לביטול הסכמים.
ההסכם אושר בבית הדין ב-2017. כשנתיים וחצי לאחר מכן הגיש האב תביעה להפחתת מזונות בטענה שחתם על ההסכם תחת אונס וכפייה, לאחר שעורך הדין של גרושתו איים שיכניס אותו לכלא. לדבריו, הוא מוכר עם 100% נכות נפשית, מתקיים מקצבאות, לא יכול לעבוד וכבר צבר חובות של עשרות אלפי שקלים כך שאינו יכול לעמוד בסכום של 6,000 שקל לחודש.
מנגד טענה האם כי מי שערך את ההסכם הוא עורך הדין של האב. עוד היא טענה כי סכום המזונות, שכולל את כל ההוצאות החריגות, מגוחך לנוכח העובדה שהאב מתראה עם הילדים פעם בחצי שנה והיא ויתרה על הכתובה. עוד לדבריה, האב מסוגל לעבוד ולהתפרנס ואילו היא – שצריכה לדאוג לילדים – מתקיימת כיום מ-5,000 שקל בחודש.
שיצא לעבוד
אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי והדיינים מאיר קאהן ויעקב מ' שטיינהויז דחו את התביעה. הדיינים הזכירו כי ההסכם אושר לאחר שבית הדין וידא כי הצדדים חתמו עליו מרצונם החופשי, התייעצו עם עורכי הדין שלהם והבינו את המשמעויות שלו. "אין ספק שבית הדין דאז לא היה מאשר הסכם, לו היה לבית הדין חשש קל שבקלים, כי מי מהצדדים נתון תחת איום או כפיה", נכתב.
טענת האיומים אף היא נדחתה בהיעדר ראיות ונוכח הכחשתו הנחרצת של עורך הדין. מלבד זאת, הוכח שהבעל יזם את ההסכם ודאג שייטיב עמו, כפי שעולה מעצם העובדה שאשתו ויתרה על הכתובה והסתפקה ב-1,000 שקל לילד כולל הכל – סכום נמוך משמעותית ממה שנהוג לפסוק.
עניין נוסף הוא משך הזמן שחלף עד שבעל הגיש את התביעה. מדובר בשיהוי בלתי סביר, קבעו הדיינים, שהתקשו להאמין שאדם שנפל קורבן לכפייה ורמאות ימתין כל כך הרבה זמן.
לסיכום קבעו הדיינים כי האב הגיש את התביעה בחוסר תום לב, ללא סיבה מוצדקת וללא ראיות שתומכות בטענותיו, מה גם שלהתרשמותם הוא יכול לצאת לעבוד למרות הנכות.
באופן כללי הדיינים הוסיפו כי העמדה העקרונית של בית הדין היא שיש לצמצם החלטות לביטול הסכמי גירושין. בדומה לתביעה הנוכחית, ציינו, תביעות מסוג זה מוגשות בדרך כלל ללא עילה ולערכאות השיפוטיות אסור לתת לכך יד.
לנוכח התנהלות האב החליטו הדיינים לחייבו בהוצאות משפט של 2,000 שקל אף שמדובר בדבר חריג בבית הדין הרבני.
עו"ד עינת טל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין