דחיית תביעת לביטול הסכם בגין טענת כפיה

ונזכיר את האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ה בתשרי תש"פ (24.10.19):

למעשה לצדדים הסכם גירושין מחודש יוני 2017 אשר במסגרתו התחייב האב בסך 1000 ש"ח עבור כל ילד, לששה ילדים (סה"כ 6000 ש"ח).

ייקבע מועד דין בהקדם בפני הרכב מלא, בתביעת האב להפחת מזונות.

במידה והמשיבה לא תופיע לדיון הנ"ל כפי שלא הגיבה עד כה, בית הדין ישקול מתן החלטתו אף ללא שמיעת עמדתה.

כיום, טוען בא כוח האב: האב מוגדר "נכה" עם 100 אחוז נכות, יש מסמכים, נכות נפשית, בזמנו הוא חתם על הסכם גירושין לפיו הוא צריך לשלם 6000 ש"ח עבור דמי מזונות, אך הוא אולץ לחתום על הסכם זה כי איימו עליו שאם לא יחתום יכניסו אותו לכלא. עורך הדין של האישה אמר לו זאת. לא הייתה לו ברירה ולכן עשה הסכם בו נכתב סכום של 6000 ש"ח לדמי מזונות. הוא חי מקצבת נכות.

האב טוען: המל"ל הורידו לי את התלויים, אני מקבל 3100 ש"ח והאישה לוקחת מכך 1600 ש"ח, ומל"ל לוקח לי עוד 1200 ש"ח בגלל החוב של 80,000 ש"ח למזונות ילדים, וכן 20,000 ש"ח בהוצל"פ חוב מזונות.

מוסיף בא כוח האב: במצב זה האב לא מצליח לשלם וגם מתדרדר. איימו עליו ונוכל להיבדק בפוליגרף על כך. האישה מקבלת סיוע בשכ"ד בסך 3900 ש"ח, נבקש למחוק את המזונות או סך ריאלי.

מגיב בא כוח האם: הצד השני ערך את ההסכם. בא כוח האב והאב ערכו את ההסכם. אף אחד מאתנו לא ערך את הסכם, קבלנו הסכם גמור ומוכן. האב התחייב לשלם והשאיר את האישה והילדים בלי אבא, והלך לאילת, בלי הסדרי שהות ובלי לבדוק מה אתם. אין בכלל הסדרי שהות, פעם בחצי שנה הוא לוקח אותם לאילת. וכשהם מגיעים אליו, הוא דורש כספים. סך המזונות 6000 ש"ח כולל אף כלכלה ומדור. האישה קבלה בגירושין 80 אחוז משכר הדירה, בשל נכותו של האב, אך כשהתגרשו הפחיתו לה, ואז העלו לה שוב, עכשיו היא מקבלת 80 אחוז משכר הדירה. היא מקבלת כיום כפי שקבלה בעת ההסכם. הבעל אנס את האישה לחתום על ההסכם כדי שתקבל את הגט. עורך הדין שלו היה אף אז. הוא סירב לתת את גיטה והיא נאלצה לחתום אף שרצתה יותר, כדי להשתחרר, כי הוא היה חולה. האב עובד, הוא צורך סמים. יש לו יכולת הכנסה ומצרף הסכם שכירות של 1900 ש"ח ודורש 2100. האב לא ישלם חינוך או טיפול. לאישה אין יכולת לשלם צהרון. הסך 6000 ש"ח כולל הוצאות חריגות וחינוך. האב ריצה מאסר בגין עברות סמים. סך המזונות הוא מינימום.

האישה מצהירה: בפועל אני מקבלת כל חודש 3400 מהמל"ל. וכן 1600 מהוצאה לפועל. אני מקבלת כ-5000 ש"ח בכל חודש. הוא הגיע להסדר תשלומים עם הוצל"פ ומל"ל. הוא עשה עבודות שירות ולכן יכול גם לעבוד.

האב מגיב: הייתי תחת איום במצב פסיכוטי, עורך הדין שלי הכין את ההסכם, עורך הדין שלי אמר לי שלא לחתום, יצאתי מגבעת שאול במחלקה סגורה. אני בקשתי מעורך הדין שלי להכין הסכם. הכנתי הסכם נמוך, בקשתי מעורך הדין שלי, עורך הדין שלה אמר לי תחתום על 6000 ש"ח לחודש, פחדתי מאוד שיכניסו אותי לבית סוהר. אין לי הקלטה או מסמך שהוא אמר שהוא יכניס אותי לבית סוהר. ביום ההסכם, הוא אמר לי, בעצם לא יודע מתי זה היה.

בא כוח האישה מגיב: הבעל סירב לתת גט לאישה, לא איימתי עליו שאכניס אותו לכלא. לא איימתי עליו איום אחר.

האב מוסיף: אין לי יכולת לשלם אני מוכר נפשית. החוב עובר אלי.

לשאלת בית הדין מה כן יוכל לשלם לאם מזומן כמזונות ילדים? מגיב האב: לא אוכל להתחייב, מצבי מתדרדר.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים ההדדיות.

ובכן, בית הדין האזין לתביעת האב-התובע, ולא מצא בה הצדקה להפחתת סך המזונות עליו הוא התחייב בהסכם הגירושין.

ונבאר.

כידוע בדין, לא ניתן להפר או לבטל הסכם גירושין, אלא במסירת מודעה קודמת כשישנה טענת אונס (מה שלא ארע בנידון דנן) או כאשר קיים שינוי נסיבות משמעותי, ויש אומדנא ששני הצדדים מסכימים שעל דעת המצב החדש לא נחתם ההסכם.

בנידון דנן, לא מצויים שני הגורמים הנ"ל.

בית הדין עיין בהסכם הגירושין מחודש יוני 2017 ושם נאמר שכל ששת הילדים במשמורת האם, מזונות ילדים בסך 6000 ש"ח, וכן שסך זה כולל את כל הוצאות הילדים, כולל מדור והוצאה רפואית. כן נרשם שם שהאישה מוותרת על כתובתה. בסעיף 11 שם נרשם כי פרט לאמור, לא תהיה להם כל תביעה זה כלפי זה בעניין, והסכם זה מהווה הסדר סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות זה כלפי זה. ובסעיף 12 אף נרשם כי הצדדים מצהירים שחתמו על ההסכם מרצונם החופשי לאחר שהתייעצו עם באי כוחם והבינו היטב את משמעות ההסכם ותוצאותיו.