התובע, שאחד מאשכיו התנוון בעקבות ניתוח בקע מפשעתי, האשים את ביה"ח ברשלנות. ביהמ"ש דחה את התביעה, לאחר שהתרשם כי התובע אינו אמין. כך למשל, בעוד שטען כי פוריותו נפגעה, הסתבר שהצליח להביא ילד לעולם.
כשבע שנים לאחר שעבר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, הגישו המטופל ואשתו תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים "הילל יפה" שבחדרה. השניים טענו כי לתובע, שנותר עם 20% נכות, נגרמו נזקים ובהם: ירידה בתפקוד המיני, פגיעה בפריון, הפסדי שכר וירידה באיכות חייהם של בני הזוג, שכבר לא מקיימים יחסים בתדירות גבוהה כמו קודם.
לכתבות נוספות בנושא:
התובע טען כי נשלח לעבור ניתוח מבלי שהוסבר לו שיש אלטרנטיבות אחרות. עוד טען, כי לא הוסברו לו כל הסיכונים, ובפרט האפשרות שייגרם לאשך נזק בלתי הפיך.
לדבריו, לו היה יודע על הסיכון המשמעותי הזה, הוא לא היה מסכים לעבור את הניתוח. עוד הלין התובע על מומחיות הרופא המנתח, שלדבריו היה רופא צעיר וחסר ניסיון.
בית החולים הכחיש את המיוחס לו וטען כי התובע טופל בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. לגרסתו, הצוות הרפואי פעל בזהירות ובאחריות והסיכונים הוסברו לתובע, אשר חתם על טופס הסכמה מפורט, במלואם.
לגבי הרופא המנתח, נטען כי מדובר במומחה בעל ניסיון של 14 שנים בניתוחים מתוכם כ-500 ניתוחי בקע. בית החולים אישר את הנזק שנגרם לאשכו של התובע אך טען שזהו סיכון ידוע, שלא ניתן היה למנוע. עם זאת, ביה"ח הכחיש שהתנוונות אשך גורמת לפגיעה בפוריות או באונות.
סיכון ידוע מראש
השופטת עירית הוד מבית משפט השלום בנצרת קיבלה את עדות המומחה מטעם ביהמ"ש שאישר כי התנוונות אשך היא סיכון ידוע בניתוחי בקע, שלא תמיד ניתן למנוע. לדבריו, התהליך הניתוחי התנהל כראוי ואין כל רמז על רשלנות או פעילות שגויה מצד הצוות הרפואי.
השופטת ציינה בפסק הדין, כי עדות התובע אם באשר להסברים שקיבל ואם בנוגע לנזקיו, לא הייתה מהימנה וסתרה את עצמה ואת האמור בכתב התביעה, כך שלא יכלה להסתמך עליה.
השופטת קיבלה את עדות הרופא המנתח, שלפיה בשנת 2001 היה מקובל לשלוח כל אדם עם בקע מפשעתי לניתוח.
השופטת הוסיפה כי התובע לא הצליח לסתור את טופס ההסכמה עליו הוא חתום, ולהוכיח שמשמעויות הניתוח לא הובהרו לו. מדובר בטופס מפורט, שמצוין בו במפורש שעלול להיגרם נזק לאשך. לאור זאת, התובע גם לא הצליח לאשש את טענתו כי לו היה יודע על הסיכון, לא היה מבצע את הניתוח.
השופטת הוד פסקה שהנזק לאשכו של התובע נגרם ללא קשר לטיב העבודה של הרופאים או למומחיות המנתח ונסיונו, וכדברי המומחה הוא היה עלול לקרות "גם למוחות המבריקים ביותר".
לבסוף ציינה השופטת, שגם אם התובע היה מצליח להוכיח רשלנות, התביעה הייתה נדחית בחלקה באשר לא הוכיח את נזקיו: לא פגיעה נפשית ולא פגיעה בהשתכרות - התובע לא עבד לפני הניתוח ולאחריו החל לעבוד רגיל. עובדה זו גם מעידה על כך שלא נגרמה לו כל נכות תפקודית.
כמו כן, התובע כלל לא הוכיח שנגרמה לו ירידה בתפקוד המיני: אין כל תיעוד על טיפול רפואי או תלונות שלו בנושא, והעובדה שנולד לו ילד לאחר הניתוח גם שומטת את הטענה לבעיות פריון.
התובעים חויבו לשלם לביה"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 25 אלף שקל.
*עו"ד יניב יוניק ממשרד דביר לוין עוסק ברשלנות רפואית
**הכותב לא ייצג בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין