שקית מלאה מזומן: השופט האמין למוכר הזקן שטען כי קיבל רק חלק מהכסף

עסקה לרכישת קרקע בכפר יפיע בוצעה במזומן, תמורת מחיר מוסכם של 350,000 שקל. הקונה מסר לתובע שקית מלאה שטרות. בבית המשפט הרוכש טען כי היה בה את מלוא הסכום, אלא שהשופט שוכנע כי בשקית היו רק 200,000 שקל.

בית משפט השלום בנצרת קיבל במלואה את תביעתו של מוכר קרקע כבן 80 מכפר יפיע שבצפון הארץ, שתבע 150,000 שקל ממי שרכש אותה ממנו. סגן הנשיא יוסף סוהיל האמין לתובע שסיפר כי קיבל מהנתבע שקית, ומאוחר יותר גילה שהיה בה רק חלק מהכסף שעליו השניים סיכמו.  

בהיותם שכנים, התובע והנתבע הכירו עוד לפני ההליך המשפטי. בשנת 2015, הנתבע ואחיו פנו אל התובע והציעו לו לרכוש שטח שלו בכפר. הצדדים סיכמו על מחיר של 350,000 שקל, אף שבהסכם המכר הסכום שצוין הוא 150,000 שקל, וזאת "משיקולי מס", לדברי הנתבע.

בבית המשפט התובע סיפר כי הנתבע הגיע במפתיע אל ביתו, יחד עם אחיו ועם עורך דינו, והציע להשלים את העסקה שעליו סיכמו. בשלב מסוים אחיו יצא אל רכבו ולאחר מכן חזר עם שקית מלאה כסף מזומן, אותה הניח על השולחן בסלון. בהמשך לכך, טען התובע, הנתבע הרגיע אותו ואמר שאין צורך לספור.

למחרת, לדברי התובע, הוא גילה לתדהמתו כי בשקית יש 200,000 שקל בלבד. כשהתקשר אל הנתבע, לטענתו אמר לו האחרון: "יהיה טוב, אין לך מה לדאוג, אל תפחד, אנחנו שכנים", אולם את הכסף הוא מעולם לא מסר לו.

מנגד, הנתבע טען כי בשקית היו 350,000 שקל והעיד כי במעמד החתימה בנו של התובע יחד עם אמו (אשתו של התובע) ספרו את הכסף. הנתבע הוסיף כי התובע מעולם לא פנה אליו לאחר מכן, עד ששבוע לפני הגשת התביעה אשתו פנתה אליו בטענות לגבי כסף שחסר.

"משימה בלתי אפשרית"

"הפכתי והפכתי בראיות שהובאו בפניי, ולא מצאתי כל מסמך התומך בטענת הנתבע כי התמורה שולמה במלואה. לא תדפיס חשבון בנק המעיד על משיכת כספים, ולא דף משיכת כספים מקרנות השתלמות, קופות גמל ופנסיה, וכיו"ב", כתב השופט סוהיל.

השופט סבר שכשמדובר במזומן בסדר גודל כזה, היה מצופה מהנתבע לדאוג לכך שיהיה תיעוד בכתב בדבר – דבר שהיה ניתן לעשות בקלות על ידי החתמת התובע על מסמך נפרד בו מאשר קבלת הסכום של 350,000 שקל במזומן.

בתוך כך השופט לא ייחס משקל לעדותו של עורך הדין שהיה מעורב בעסקה והעיד לטובת הנתבע. "העד הותיר עליי רושם בלתי אמין, במהלך עדותו העד היה עצבני, הפגין חוסר שקט, ותזזיות, ועדותו היתה מהוססת ובלתי ספונטנית", כתב.

מעבר לכך השופט תהה כיצד בפרק זמן של חצי שעה – כך לדברי הנתבע בעדותו – הספיקו שני אנשים מעל גיל 80, ואפילו יחד עם בנם, לספור סכום של 350,000 שקל (כ-3,500 שטרות של 100 שקלים), וגם להכין קפה, לקבל הסבר על תוכן ההסכם מעורך הדין ולחתום על כל המסמכים לביצוע העסקה.

"זוהי משימה בלתי אפשרית. וסבורני, כי לא התובע ולא מי מטעמו, ספרו את שקית המזומנים במעמד חתימת ההסכם", הוסיף.

לעומת זאת, השופט הציג חלקים מעדויות התובע ואשתו וכן שני בניהם, והתרשם שהן היו "אמינות ומהימנות, ולא נתגלו בהן  סתירות או אי-דיוקים"

לפיכך הנתבע חויב לשלם לתובע 150,000 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום.

• ב"כ התובע: עו"ד פואד סלימאן ואח'
• ב"כ הנתבע: עו"ד גניים קאסם ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין