בני זוג של "פרק ב'" הורישו לילדיהם מנישואים קודמים דירות בבית משותף. הם אמנם ניסו לעשות הכל כדי למנוע סכסוכים אולם כ-20 שנה אחרי מותם התגלע בין ילדיהם ויכוח בנוגע לזכויות הבנייה בגג.
בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע באחרונה בסכסוך בין "אחים חורגים" באשר לזכויות הבנייה על גג של בית משותף שהורישו להם הוריהם. השופטת ריבי למלשטריך-לטר התחקתה אחר כוונות הוריהם המנוחים בהסכם ממון ובצוואותיהם ומצאה כי הגג, על זכויות הבנייה בו, שייך לאח.
ב-1987 חתמו בני זוג על הסכם ממון שאושר בבית משפט. מאחר שלכל אחד מבני הזוג היו ילדים, ובמטרה לחסוך חילוקי דעות ביניהם לאחר מותם, ביקשו בני הזוג לחלק ביניהם בניין בן שש דירות בחיפה באופן כזה שכל אחד מהם יירשם כבעלים בנפרד של מחצית הדירות.
בצוואות שערכו מאוחר יותר בהסתמך על הסכם ההמון, הוריש כל אחד לילדו את חלקו בבניין: המנוח הוריש לבתו את שלוש דירותיו (7,8,13) ואילו המנוחה הורישה לבנה את שלוש דירותיה (4,5,6). בני הזוג הלכו לעולמם כמה שנים לאחר מכן (הבעל ב-1989 ואילו האישה ב-1993).
לימים הסתכסכו הילדים שירשו אותם עקב חוסר בהירות בקשר לזכויות בגג הבניין. הבעיה הייתה שבהסכם הממון בין הוריהם נכתב מצד אחד שבצו הבית המשותף הגג מוצמד לדירה 13 – שירשה הבת, אולם מצד שני נקבע שם שזכויות הבנייה על הגג שייכות למי שיירש את דירה 4 – הבן.
בנה של המנוחה פנה לפיכך לבית המשפט וביקש להצהיר כי הגג, כולל זכויות הבנייה בו, שייך לו. לטענתו, הצמדת הגג לדירה 13 נעשתה בטעות, והמשיבה ידעה זאת ואף הסכימה בשלב מסוים לתקן את הרישום.
ואולם, השינוי לא בוצע בפועל, שכן בשנת 2013 נכנסה לתמונה עורכת דין שגרמה לה לחשוב שצריך להפריד בין ההצמדה לבין הזכויות בגג שלטענתה מחציתן שייכת לה.
המבקש אף הפנה לעדותו של עורך הדין שערך בזמנו את הסכם הממון של אמו עם אביה של המשיבה, ולטענתו מלמדת כי הם מעולם לא הבדילו בין זכויות הבנייה על הגג לבין הצמדתו.
השופטת למלשטריך-לטר מצאה שהבעיה טמונה בנוסח הסכם הממון ומשכך היא החליטה להתחקות אחר רצון ההורים על פי הצוואות שלהם.
בגלל עצה של כלתה
לאחר שניתחה באריכות את לשון ההסכם והצוואות, וכן את עדותו של עוה"ד שהיה מעורב בזמנו בעריכתם, השופטת השתכנעה כי המנוחים התכוונו שהמבקש הוא שייבנה על הגג.
מלבד המסמכים והעדויות, השופטת נשענה בהחלטתה גם על האופן שבו המבקש והמשיבה התנהלו לאורך השנים, שלשיטתה מלמדת על כוונת הוריהם.
בהקשר זה השופטת התייחסה לעובדה שהמבקש הוא שנשא בהוצאות תחזוקת הגג ולכך שלמעשה, עד 2013 המשיבה עצמה סברה כי הגג וזכויות הבנייה שייכות לו. עמדתה השתנתה רק בעקבות עצה שקיבלה מכלתה – עורכת דין במקצועה – שאמרה לה שיש הבדל בין "זכויות בנייה על הגג" לבין "הצמדת הגג".
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הגג, הצמוד היום לדירה 13, יוצמד לחלקת משנה 4, על זכויות הבנייה בו, בתוך 90 יום. המשיבה חויבה בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד ס. טוסון
- ב"כ המשיבה: עו"ד א. ברימר
עו"ד פרי לזר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין