בית המשפט למשפחה בנצרת דן לאחרונה בסכסוך בין שני אחים על חלקה בצפון שרכשה אמם ב-1984. כל אחד מהם טען שהחלקה שייכת לו אך מאחורי המסמכים שהציגו התגלו פעולות זיוף ומחטף.
באוגוסט 1984 רכשה אישה חלקת קרקע בכפר ריינה שבצפון ונרשמה כבעליה. ב-2012 הגיש בנה תביעה נגדה ונגד אחד מאחיו בה ביקש להצהיר כי הוא הבעלים של החלקה. השופטת רונית גורביץ דחתה לאחרונה את התביעה מחוסר הוכחה וקבעה שהחלקה שייכת לעיזבון האם המנוחה.
בכתב התביעה טען הבן כי הוא זה שרכש את השטח ושילם את התמורה המלאה עבורו, אותה מימן ממכירת משאית שהייתה בבעלותו. לדבריו, האם חתמה על הסכם המכר ונרשמה כבעלת החלקה בנאמנות עבורו. הוא הסביר כי באותה תקופה היה בקשיים כלכליים וחובות לשלטונות המס ולכן חשש לרשום את הקרקע על שמו וביקש מאמו לסייע לו.
לדבריו, ב-2011 הבחין כי אמו מתבגרת וביקש ממנה להעביר את השטח לבעלותו. נערך ביניהם הסכם מתנה בו העבירה לו אמו את מלוא זכויותיה בשטח ללא תמורה.
התובע הוסיף כי משנודע לאחיו, הנתבע, על הסכם המתנה פרץ סכסוך משפחתי בו ביקש הנתבע לבטל את ההסכם וטען כי כל הרכוש של האם, כולל השטח שבמחלוקת, שייך לו. לדברי התובע, בהתערבות מכובדים וקרובי משפחה חתמו הוא ואמו באפריל 2012 על בקשה לביטול הסכם המתנה רק כדי לשמור על שלום בית מול אחיו לקראת חתונת בתו.
הנתבע הציג גרסה שונה בתכלית. לדבריו, האם רכשה את השטח מכספה הפרטי, מעולם לא חתמה על הסכם מתנה מול התובע ומדובר במסמך מזויף.
לדבריו, זמן קצר לפני הגשת התביעה נודע לו ולאמו כי התובע זייף את חתימתה על גבי המסמכים. לטענתו, התובע הודה בזיוף וביקש את סליחתם אך האם איבדה את האמון בו והחליטה להעביר אליו את מלוא זכויותיה בשטח. לצורך כך חתמה האם על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו.
האם עצמה הייתה שותפה לתחילת ההליך אך באפריל 2013 נפטרה. היא סיפרה כי הגישה תלונה במשטרה נגד התובע על זיוף. התיק נסגר מחוסר ראיות אך המסמכים נבדקו על ידי המחלקה לזיהוי פלילי שקבעה שההסכם מזויף. טרם מותה הספיקה האם להעיד כי מעולם לא חתמה על הסכם המתנה וכי כוונתה הייתה שהשטח יעבור לשני האחים בחלקים שווים.
רצתה לפייס
השופטת רונית גורביץ מבית המשפט למשפחה בנצרת דחתה את התביעה. היא ציינה שהתובע לא ענה תשובה חד משמעית לשאלה כמה שילם עבור המקרקעין. כמו כן, הוא לא צירף ראיה כלשהי התומכת בגרסתו כי הוא שילם את מלוא התמורה.
עוד קבעה השופטת כי טענת התובע שהקרקע נרכשה על ידי האם בנאמנות עבורו לא הוכחה ואין לכך כל ראיה בהסכם עצמו או בלשכת רישום המקרקעין.
על סמך מסקנות המחלקה לזיהוי פלילי ועדותה של האם קבעה השופטת כי הסכם המתנה זויף והאם לא חתמה עליו.
עם זאת, היא דחתה את גרסת הנתבע ביחס לייפוי הכוח וקבעה כי האם חתמה עליו רק כדי להבטיח את זכויותיו ולא על מנת להעביר אליו את השטח במלואו. ״האם רצתה לפייס בין ילדיה ולחלק את הזכויות במקרקעין ביניהם״, כתבה השופטת וקבעה שייפוי הכוח אינו תקף.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהחלקה שייכת לעיזבון האם המנוחה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובע: עו"ד נדל״ן עלאא' דחלה
- ב״כ הנתבע: עו״ד ציונה מועלם אליה
עו"ד ליאת מרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין