בצעד חריג ודרמטי דחה בית המשפט את עמדת המומחה מטעמו וקבע שאין הוכחה כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות - למרות החשש לדמנציה
משלוש יוצאת אחת: בית המשפט למשפחה בפתח תקווה אישר לאחרונה את צוואתה השלישית והאחרונה של אם לשלושה לטובת אחת מבנותיה, תוך הדרת ילדיה האחרים. בצעד חריג למדי נמנעה השופטת אפרת ונקרט מלקבל את חוות דעת המומחה שמינתה - לפיה המנוחה סבלה מדמנציה שמנעה מממנה לצוות - ואף דחתה את טענות יתר היורשים הפוטנציאליים למעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה.
המנוחה הלכה לעולמה בינואר 2018 כשהיא בת 90. היא הותירה אחריה שתי בנות ובן. ילד נוסף הלך לעולמו לפניה, ובנעליו נכנסו לצורך ההליך אלמנתו וילדיו (כלתה ונכדיה). במהלך חייה ערכה המנוחה שלוש צוואות: בשנים 1991, 2006 ו-2009. על-פי זו האחרונה - בתה-התובעת יורשת את כל עיזבונה. אחותה וגיסתה של הזוכה סירבו להשלים עם התוצאה, והגישו התנגדויות.
בעוד כלת המנוחה וילדיה ביקשו לקיים את צוואת 1991 - בטענה שהיא צוואה הדדית והמנוחה לא יכלה לשנותה - טענה אחות התובעת שצוואת 2006 היא הנכונה ואותה יש לקיים. כלל המתנגדים העלו טענות להיעדר כשירות מצד המנוחה לחתום על צוואתה האחרונה, וכן מעורבות של הזוכה בעריכתה והשפעה בלתי הוגנת שהפעילה עליה.
הזוכה, מנגד, כפרה בכל טענות ההתנגדות וביקשה לקיים את הצוואה האחרונה.
יכלה לשנות
תחילה דחתה השופטת ונקרט את טענת ההתנגדות שלפיה המנוחה הייתה מנועה מלערוך צוואות נוספות אחרי זו הראשונה. היא הסבירה שצוואת 1991 נערכה לפני תיקון 12 לחוק הירושה אשר הטיל מגבלות על שינוי צוואה הדדית, והיא אף כוללת סעיף מפורש המתיר לשנותה ולבטלה "בכל צורה שאמצא לנכון".
בהמשך דחתה השופטת את עמדת המומחה שמינתה, לפיה במעמד צוואת 2009 לא הייתה המנוחה כשירה לצוות. היא הדגישה שחוות הדעת נסמכה על רשומה רפואית אחת בלבד שאין בה כדי לבסס אבחנה כי המנוחה סבלה מדמנציה בעת עריכת הצוואה - ודאי לא ברמה השוללת את כשרותה המשפטית לצוות.
בהקשר לכך העירה השופטת כי גם בהנחה שהמנוחה אכן סבלה מדמנציה, ייתכן שהמחלה הייתה קלה בלבד, בשלביה ההתחלתיים, כך שעדיין הייתה כשירה לצוות. לזאת הצטרפה עדות עורכת הדין שערכה את הצוואה. היא סיפרה כי הכירה למעלה מ-40 שנה את המנוחה, שהגיעה אליה בכוחות עצמה בתחבורה ציבורית וידעה להביע את רצונותיה ביחס לצוואה.
לסיום נדחו אף טענות המעורבות וההשפעה הבלתי הוגנת מטעם המתנגדים, ומאותו נימוק. השופטת קבעה שהגעת המנוחה למשרד עורכת הדין באופן עצמאי באוטובוס, כשהיא נעזרת במקל הליכה בלבד וללא ליווי זל בתה הזוכה - שוללת את המיוחס לבת ומוכיחה שהצוואה היא פרי רצונה החופשי של האם.
לבסוף ההתנגדויות נדחו במלואן, צוואת 2009 קוימה - ואחות הזוכה וגיסתה חויבו לשלם לה הוצאות משפט בסך 80,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד דניאל ארנסט ועו"ד שרי וויס
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד לנטון
- ב"כ הנתבעים 2-6: עו"ד אוריאל בן אסולי
עו"ד ורד זילברמן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.