בית המשפט קבע כי החברות שבנו ושיווקו את הדירה אחראיות לליקויי בנייה חמורים שהתגלו עשרות שנים לאחר האכלוס
בני זוג שרכשו לפני 43 שנים דירה בשכונת גילה בירושלים, גילו במהלך שיפוץ שערכו ב-2014 כי מתחת לרצפה דקה ולא תקנית בביתם מצוי חלל מסוכן. השופט חיים פס מבית משפט השלום בעיר קיבל לאחרונה תביעת ליקויי בניה שהגישו ופסק להם פיצויים בגין עלות התיקון ועגמת הנפש.
הדירה נבנתה בשנת 1975 על ידי "שיכון ופיתוח לישראל", שלימים התמזגה עם "אזורים בנין (1965)". בני הזוג קנו את הדירה ב-1982 מחברה אחרת שרכשה אותה קודם לכן. התביעה הוגשה נגד שלוש החברות.
במשך עשרות שנים שבהן התגוררו בנכס, לא ידעו בני הזוג כי מתחת לדירתם מסתתר חלל תת קרקעי. בינואר 2014, במסגרת שיפוץ שכלל החלפת ריצוף והעברת מטבח, הבחינו בעלי המקצוע בשקיעה ברצפה. בדיקות שבוצעו העלו כי מתחת לרצפה קיים חלל וכי עובי הרצפה היה 5 סנטימטר בלבד, ולא 20 סנטימטרים כפי שנדרש בהיתר. בעקבות הגילוי המבנה הוכרז כמסוכן ובני הזוג נדרשו לפנות את ביתם. לדבריהם, הם נאלצו לבצע על חשבונם עבודות חיזוק מקיפות שכללו יציקת רצפה חדשה, דיפון קירות החלל וטיפול בעמוד תמך לקוי. בתקופת העבודות הם שכרו דירה חלופית.
בתביעה שהגישו לבית המשפט בדצמבר 2020, טענו בני הזוג כי מדובר בכשל הנדסי שנוצר כבר בעת בניית הבניין בשנות השבעים וכי לא יכלו לגלות את הליקוי קודם לכן. חוות דעת מטעמם תמכה בכך שהרצפה שנבנתה הייתה דקה מהקבוע בתקנים ונסדקה לאורך השנים.
מנגד, הנתבעות טענו להתיישנות ולהיעדר יריבות. לשיטתן הנזק נגרם מתוספות בנייה שביצעו התובעים ללא היתר, לרבות מחסן ומרפסת. הן טענו כי לא ייתכן שרצפה בעובי 5 סנטימטר החזיקה מעמד 40 שנה, כך שמדובר בנזק שנוצר כתוצאה מפעולות מאוחרות.
הנזק לא נגרם מבניית המחסן
השופט פס דחה את טענות ההתיישנות וקבע כי המרוץ להגשת התביעה החל רק בשנת 2014, עת נודעו לתובעים העובדות המהותיות. נקבע כי "שיכון ופיתוח לישראל", שטענה כי לא הקימה את הבניין אלא רק עסקה בניהול עבור משרד השיכון, נחשבת יזמית הפרויקט ונושאת באחריות כלפי רוכשי הדירה גם אם לא הייתה הקבלן המבצע בפועל, וכי אחריות זו חלה גם כלפי קוני משנה – כך ששלושת הנתבעות אחראיות במשותף.
באשר למקור הנזק קבע בית המשפט כי לא הוכח קשר בין המחסן שבנו התובעים לבין הליקוי, וכי העבודות שבוצעו בחלל המסוכן נעשו רק לאחר הוראות מהנדס העירייה. על פי הראיות, ליקוי הבנייה המקורי הוא שהוביל לשקיעת הרצפה ולנזקים.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות לשלם לבני הזוג 228,472 שקלים בגין עלות העבודות לתיקון הליקוי, 69,800 שקלים בשל עוגמת נפש ודיור חלופי, וכ-70,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד אבירם לב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.