"אין חולק כי התנהלות הרשות המקומית בפיצול מלאכותי של תשלום החוב הן לעירייה והן לבא כוחה, כאשר נפתח תיק הוצאה לפועל אחד עבור שני מרכיבי החוב, אינה מהווה יעילות שלטונית ומתן שירות טוב לאזרח ואין מקום לפיצול החוב כאמור", קבעה הרשמת יעל קינן מרקוביץ
כעניין שבשגרה העיריות חותמות על הסכמים לפריסת תשלומים או הסדרי חוב עם חייבים והן נוהגות לפצל את החוב לעירייה ולשכר טרחת עורך דין (כאשר העניין לא בהכרח מובהר לחייבים). ההחלטה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל יעל קינן-מרקוביץ, בחנה נוהג זה תוך התייחסות, בין היתר, למשפט מנהלי, דיני חוזים, השתק והוצאה לפועל.
המדובר בתיק הוצאה לפועל שנפתח ביום 17.05.2015 לביצוע תביעה על סכום קצוב. ביום 30.4.2019 נחתם הסדר תשלומים בין החייבת לזוכה-העירייה. ביום 11.2.2020 הוגשה בקשה על ידי החייבת לביטול הגבלות בתיק, בטענה שהתייחסה לתקופה שבטרם מסירת האזהרה ואף בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל. רשמת ההוצאה לפועל הבהירה, כי מקומן של טענות אלו, על פי הדין, בהתנגדות לביצוע תובענה, שהיה על החייבת להגיש במועד שנקבע באזהרה ומאחר שחלף המועד, היה עליה לצרף גם בקשה להארכת מועד ערוכה כדין. בנוסף הגישה החייבת בקשה בטענת פרעתי, המצויה בסמכות רשם ההוצאה לפועל, ובה נטען כי החייבת פרעה את מלוא חובה לעירייה ואף ביתר. תשלום החוב כלל את כל הוצאות הגבייה והאכיפה בהתאם להסדר בינה לבין העירייה.
מנגד טענה העירייה, כי אין כל יסוד עובדתי ומשפטי לבקשת פרעתי של החייבת ומדובר בחוסר תום לב ובכוונתה של החייבת להשית הוצאות על הזוכה, תוך התעלמות בוטה מחיוביה ומרכיב תשלום בסיסי של שכר טרחת עורך דין.
כאמור בהחלטה השאלה המרכזית שעמדה לדיון היא, האם החייבת פרעה את מלוא החוב בהתאם להסדר בינה לבין העיריה או שעדיין נדרשת היא לשלם שכר טרחת עורך דין? הרשמת קבעה כי, כעיקרון לעירייה כרשות מקומית עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי, אך משנציגת העיריה בחקירתה טענה באופן מפורש כי נפלה טעות בהתנהלות העירייה, בכך שלא צוין במפורש בהסדר, כי הוא לא כולל שכר טרחה, הרי שהחייבת עמדה בנטל לסתור את חזקת תקינות המעשה המנהלי. משנה תוקף מקבלים הדברים נוכח העובדה שהעירייה אף לא דיווחה על הקטנות חוב במועד כנדרש על פי חוק ההוצאה לפועל.
כבוד הרשמת סברה, כי הפניית החייבת להסדיר את חובה מול העירייה ובנוסף מול בא כוח הזוכה לגביית שכר טרחה אין לה מקום בהסדרים המבוצעים בין אזרח לרשות המנהלית והיא מכבידה יתר על המידה על החייב שלא לצורך. יש לאפשר לאזרח לפרוע את חובו במקום אחד בלבד ולא "לטרטרו " לשני מקומות שונים על מנת לסלק את חובו. על העירייה לעשות כל שביכולתה על מנת לסייע לאזרח ולא לסרבל את הטיפול בעניינו, בוודאי כאשר מבקש הוא לפרוע את חובו. כמו כן פיצול תשלום החוב לשני גופים שונים אינו יעיל ומנוגד לחובת הרשות השלטונית לנהוג ביעילות.
עוד נאמר, כי קיימת בעייתיות באופן ביצוע הסדרי פשרה עם חייבים על דרך פיצול החוב בין העירייה לבין בא כוחה ומדובר בפיצול מלאכותי גרידא. במקרה בו עו"ד מייצג את לקוחו, הרי הוא פועל כשלוחו של הלקוח. לא ניתן להפריד בין שני הגורמים הללו: העירייה ובא כוחה.
בנוסף, בהסתמך על חקירת נציגת העירייה אשר הבהירה כי מתוך טעות, בהסדר תשלומים עם החייבת לא צוין שההסדר לא כולל שכר טרחה, סברה הרשמת כי זהו המקרה בו יש להחיל את תורת ההשתק ויש לקבוע כי הזוכה אינה יכולה לבצע מקצה שיפורים בהסכם עליו הסתמכה החייבת.
לסיכום, נוכח הטענות שהעלתה החייבת, סברה כבוד הרשמת כי יש לדחות את טענות הזוכה בדבר בטלות ההסכם והזוכה לא עמדה בנטל המשני לסתור טענות החייבת כי הסדר התשלומים כולל שכר טרחה, בפרט כאשר הזוכה היא זו שניסחה את ההסכם בין הצדדים וטענה טענות בעל פה כנגד הסכם בכתב.
יחד עם זאת, מאחר וטענותיה האחרות של החייבת נדחו, נקבע בהחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.