ב-2010 נכנסה אישה לניתוח מוח בבית החולים ויצאה ממנו כשהיא במצב של צמח. פסק דין חריף ניתן באחרונה נגד המרכז הרפואי התל אביבי שהתרשל בטיפול בה בכל היבט אפשרי.
בדצמבר 2009 עברה אישה כבת 67 בדיקת CT ונמצא גידול בקוטר 25 מ"מ במוחה. היא פנתה למחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים איכילוב שם המליץ לה מנהל המחלקה לעבור בהקדם ניתוח להסרת הגוש שיבוצע בהרדמה מקומית כשהיא ערה.
כחודש לאחר מכן התייצבה האישה לניתוח, מלווה בבני משפחתה. את השתלשלות העניינים המצמררת שהתרחשה לאחר מכן תיארו בעלה ושתי בנותיה בכתב תביעה שהגישו נגד המרכז ב-2013.
לדבריהם, הניתוח החל כשהחולה מטושטשת אך ערה, שוכבת על גבה וראשה מקובע. לטענתם, מאחר שלא נערכה לה בדיקת MRI קודם לניתוח, נקודת הכניסה למוח נבחרה בצורה רשלנית, ומיד בתחילת הניתוח אובחנה פגיעה במערכת הדיבור.
למרות זאת, המנתח לא סטה מתכניתו והמשיך בניתוח תוך פגיעה באזורים תפקודיים חיוניים נוספים. עם חשיפת הגידול, שהתברר כעתיר בכלי דם, החלה האם לנוע באי שקט ולצעוק מכאבים, מה שהקשה על המנתח להסירו ללא פגיעה ברקמה התקינה מסביב.
התובעים הוסיפו שגם בשלב זה המנתח לא ניסה להרגיע את התובעת באמצעות חומרי הרגעה או הרדמה מלאה והמשיך בניתוח שהיא ממשיכה להשתולל תוך שהלחץ שלה גרם לבצקת, לדימום ולהתעוותות המוח.
בשלב זה בחר המנתח בניגוד לכל היגיון רפואי לכרות את הגידול "במהירות ובפיסות" בתנועות גסות שפגעו ברקמת המוח התקינה.
התובעים הוסיפו שההתנהלות הרשלנית המשיכה גם לאחר הניתוח כשהתובעת הועברה ל"השגחה" ורק כעבור שעות רבות התגלה הדימום במוח ובוצע ניקוז. כתוצאה מכך, נותרה האם במצב של "צמח", חייה נקטעו, ומאישה נמרצת ומלאת שמחת חיים הפכה לאישה שאינה מתקשרת ונזקקת לעזרה סיעודית בכל פעולות היום יום.
בית החולים טען מצדו שהטיפול שקיבלה האם היה "מיטבי" ושהנזק שנגרם לה לא נובע מרשלנות בטיפול אלא ממצבה הרפואי החמור קודם לניתוח.
מדוע לא הורדמה?
"כל ההתנהלות הרפואית בהתייחס לטיפול בתובעת הייתה רשלנית, בלתי סבירה ומנוגדת לחלוטין לפרקטיקה הרפואית הידועה והמקובלת", כתבה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפתח דבריה.
השופטת קבעה שהרשלנות החלה כבר בשלבים הראשוניים, כשלאם לא הוצגו אפשרויות טיפוליות אחרות ומסוכנות פחות.
עוד לדבריה, המנתח התרשל כשהכניס את התובעת לניתוח מבלי שבידיו תוצאות בדיקת MRI שהייתה מאפשרת לתכנן טוב יותר את הפעולה.
מחדל נוסף מצאה השופטת בכך שבית החולים לא בדק האם המטופלת מתאימה לביצוע ניתוח בערות, במיוחד כשמדובר באישה שסבלה מחרדות ומפגיעות אחרות שיכלו להקשות על יכולתה לשכב לאורך זמן ללא תנועה. השופטת כתבה בהקשר זה ש"מדובר בסדרת כשלים והתרשלויות בלתי נסבלים".
היא הוסיפה ש"בכך לא הסתיימה ההתרשלות הרפואית החמורה שגרמה לאסונה של התובעת". לדבריה, לא ברור מדוע המטופלת לא הורדמה כשהחלה להשתולל במהלך הניתוח "שהרי כל הדיוט מבין שסיכוייו של ניתוח כה עדין ומסוכן להצליח עולים לאין שיעור כאשר המנותח רגוע ושקט".
השופטת הוסיפה ופירטה את המחדלים בטיפול בתובעת לאחר הניתוח, בין היתר בכך שהצוות לא הבחין בזמן בהתדרדרות במצב הכרתה והשתהה כשעתיים ורבע עד להכנסתה לחדר ניתוח לניקוז הדימום.
השופטת סיכמה שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת לכל אורך הדרך וחייבה אותה בפיצויים בסך של 2,447,234 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20%.
לפסק הדין המלא לחצ/י כאן
עו"ד יוסי טולדנו
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.