שני העובדים טענו שהפיטורים שלהם היו נגועים באפליה אסורה. אבל בית הדין לעבודה קבע שהחברה, שנקלעה למשבר ופיטרה עובדים ברחבי העולם, פעלה בתום לב ועשתה מעל ומעבר כדי למצוא להם תפקיד חלופי
השופט יוסף יוספי מבית הדין לעבודה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה לאפליה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, שהגישו שני עובדים שפוטרו ממפעל "אסיא תעשיות כימיות" שבבעלות "טבע". בפסק הדין נקבע כי לנוכח משבר כלכלי קשה שפקד את "טבע" ב-2017 ננקטו צעדי התייעלות וצמצום שכללו פיטורי עובדים רבים ברחבי העולם, ביניהם התובעים, כך שהם לא פוטרו בשל מוגבלותם. בצד זאת, החברה התנהלה כדין, ועשתה מעל ומעבר כדי למנוע את הפיטורים ולמצוא להם תפקיד חלופי.
שני העובדים, שפוטרו ב-2017, טענו בתביעות שהגישו נגדה לפני כ-3 שנים וחצי, כי החברה פיטרה אותם מבלי להתחשב במוגבלויות שלהם, בניגוד להסכמים הקיבוציים, ולא עשתה מאמצים כנים לאתר להם תפקידים חלופיים שמתאימים למצבם.
העובדים ביקשו מבית הדין לעבודה להורות לחברה להחזיר אותם לעבודה (מה שהתייתר לגבי העובד השני – שהלך לעולמו תוך כדי ניהול התביעה) ולפצות אותם על עגמת הנפש שנגרמה להם. לחילופין הם עתרו לקבל תנאי פרישה מוקדמת או מענק פיצויים.
החברה הכחישה את הדברים וטענה כי התובעים פוטרו בתקופה שבה "טבע" נקלעה למשבר פיננסי שחייב צעדי התייעלות. עובדים רבים שלה פוטרו ברחבי העולם ורשימת המפוטרים גובשה בהתייעצות עם עובדת סוציאלית וממונה לנושא מוגבלויות, בהסכמת ועד העובדים.
באופן ספציפי לתובעים, נטען כי משרתו של התובע הראשון בוטלה בעקבות המשבר והמאמצים הרבים לאתר לו תפקיד חלופי שמתאים לו לא הצליחו. התובע השני, נטען, לא ביקש להכיר בו כבעל מוגבלות עד לשימוע וגם כשחלה במחלת ריאות לא ייחס אותה לעבודה והודיע שאין שום מניעה שימשיך לעבוד כרגיל. למרות זאת, לאחר השימוע הציעו לו מספר תפקידים חלופיים אבל הוא דחה את כל ההצעות.
בתום לב ובנפש חפצה
השופט יוסף יוספי כתב כי מהראיות והעדויות עלה ש"הנתבעת פעלה לאורך כל הדרך בתום לב ובנפש חפצה בכל הנוגע לפיטורי התובעים... הנתבעת ערכה לתובעים שימוע, וכן פעלה כנדרש בהסכם הקיבוצי. למרות כל אלה, לא היה מנוס מפיטורי התובעים לאור הליכי הצמצום וההתייעלות שננקטו, שהיו הליכים בהיקף עולמי בחברת טבע, שכלל גם את האתרים במדינת ישראל, לרבות המפעל של הנתבעת".
השופט שוכנע כי התובעים לא פוטרו בשל מוגבלותם אלא לנוכח הצמצומים שנכפו על החברה, וזאת לאחר שוועד העובדים וההסתדרות הסכימו למתווה ההתייעלות שכלל תנאים משופרים למפוטרים.
באופן ספציפי, הוכח כי הנתבעת עשתה מאמצים רבים במשך חודשים ארוכים כדי למנוע את פיטוריו של התובע הראשון ולמצוא לו תפקיד אחר לאחר שמשרתו בוטלה. אלא שבסופו של דבר לא נמצאה לו משרה מתאימה כך שהפיטורים נעשו בלית ברירה.
באשר לתובע השני, הוא כלל לא היה בעל מוגבלות לפי החוק. השופט ציין כי התובע לא המציא אישור על מוגבלות בזמן אמת, לא ביקש התאמות ואף הציג אישור מרופאה תעסוקתית שלפיה אין למחלה כל השלכה לגבי התפקוד שלו. מעבר לכך, השופט קבע כי גם לו היה בעל מוגבלות, גם במקרה שלו עשתה החברה מאמצים רבים לאתר לו תפקיד חלופי אך הוא דחה את הצעותיה.
לפיכך, השופט דחה את התביעות ללא חיוב בהוצאות.
עו"ד ישראל זר אביב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין