"רוצה את הילדה? תן כסף": אם תיאלץ לחלוק את בתה עם האב

האם לא הצליחה להטיל ספק ביכולתו ההורית של האב והשופטת קיבלה את תביעתו לאחריות הורית משותפת עם זמני שהות שווים

אם לקטינה שהתנתה את מפגשי בעלה עם בתם במתן כסף ורכוש תיאלץ למסור אותה אליו בעל כורחה – כך קבע לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כשקיבל את תביעת האב לאחריות הורית משותפת. השופטת שירלי שי קיבלה את המלצת הגורמים המקצועיים לקביעת זמני שהות שוויוניים בין הצדדים וכתבה שגם לתובע עומדת הזכות ליהנות מבתו ולשהות עימה. היא קיבלה את התביעה והשיתה על האם הוצאות משפט.

הצדדים נישאו במהלך 2008 והביאו לעולם את בתם כעבור כשש שנים. מספר שנים לאחר הלידה הם הסתכסכו והבעל עזב את הבית. בהמשך הוא הגיש את התביעה לבית המשפט לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית.

לטענת האב, האם לא מאפשרת קשר תקין בינו לבין הבת. לדבריו מדובר באם שתלטנית וחסרת חמלה שאינה מחוברת למציאות ובעיקר לא משחררת את הילדה ואף לא מוכנה "לחלוק" אותה עימו. הוא הוסיף כי גם כשהנתבעת כבר מאפשרת לו להפגש עם הבת, היא מנחה אותה שלא להישאר לישון אצלו וגורמת לה לבחור ביניהם תוך יצירת מועקה בלבה.

האם לעומתו התנגדה לאחריות הורית משותפת. היא טענה שהתובע עזב את הבית בפתאומיות ויצר אצל הילדה חרדת נטישה. בנוסף, היא הכחישה את טענות התובע לפיהן היא מנחה את הילדה שלא לישון בביתו.

ואולם, בסופו של יום הנתבעת הודיעה כי היא מסכימה לקביעת זמני שהות שוויוניים ובלבד שאינם כוללים לינה בבית האב.

קשר טוב, חם וקרוב

לנוכח טענותיהם הקוטביות של הצדדים בית המשפט הזמין תסקיר ובמקביל מינה אפוטרופא לדין לילדה. בדו"ח שהגישה האחרונה נכתב שאין מניעה לחלוקת זמנים שוויונית. היא ציינה שלאם תפיסת עולם שונה מזו של האב וזה הרקע למחלוקת ביניהם.

כך למשל, האפוטרופא ציינה כי האם התאכזבה מתגובת התובע לכינוי שניתן לבתו בגן הילדים, "מלכת הזבל", שלטעמה הייתה רופסת. עוד צוין בדו"ח שהאם חושבת שאם התובע אומר לבתו שאין לו כסף הוא למעשה מתעלל בה וגורם לה חרדה קיומית.

האם לא הסתפקה בדברים אלה וניצלה את מרבית הליך ההוכחות לבירור עניינים כלכליים. כך למשל במהלך הדיון היא אמרה לאפוטרופא ש"אם האב רוצה להתחלק בילדה הוא צריך להבין שצריך להתחלק גם ברכוש ובכסף". השופטת שי כתבה ש"נראה כי אין צורך להכביר במילים על הבעייתיות שבתפיסה זו של האם".

השופטת ציינה שהנתבעת התעלמה שוב ושוב מבקשותיה להתמקד בנושא שלשמו הצדדים התכנסו – חלוקת זמני שהות – ולזנוח את קו החקירה שאחזה בו. למרות זאת, כתבה, הנתבעת שלא הייתה מיוצגת בחרה לבזבז את הזמן על סוגיות שאינן קשורות לנושא.

בסופו של יום היא כתבה שהנתבעת לא העלתה ולו טענה אחת המטילה ספק ביכולתו ההורית של התובע. היא העירה שמהראיות עולה כי בין התובע לבתו יש קשר טוב, חם וקרוב, וכי הילדה – שהשנה תחגוג 9 – אוהבת להיות במחיצתו.

לפיכך קבעה השופטת שהאחריות על הקטינה תהיה משותפת לצדדים וכי זמני השהות יהיו שוויוניים.

הנתבעת חויבה בהוצאות התובע בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד גיא זיו

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין