כ-90 אלף שקלים פיצויים נפסקו לאישה בת 57 שעברה טיפול רשלני להתקנת שיניים תותבות שבעקבותיו נזקקה לטיפולים משקמים
שופט בית משפט השלום בתל-אביב יובל גזית קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד רופא שיניים שגרם למטופלת בת 57 נזקים בשל התקנה רשלנית של שיניים תותבות וכתרים ורישום חסר בתיק הרפואי. השופט פסק למטופלת פיצויים והוצאות של כ-90,000 שקלים וקבע כי הרופא לא התאים את הטיפול לבעיות מהן סבלה, כמו דלקת חניכיים ועששת, ו"שגה קשות בתכנון ובביצוע הטיפול".
המטופלת פנתה לרופא ב-2013 משום ששיניה הקדמיות החלו להתנדנד והוא החליט על תוכנית טיפולית שכללה עקירת שיניים והתקנת תותבות. לאחר שהמטופלת לא הסתגלה לתותבות הוא החליף אותן בכתרים אבל גם טיפול זה לא הסתיים לשביעות רצונה.
בתביעה שהגישה נגדו כשנתיים לאחר מכן טענה המטופלת כי הרופא ביצע טיפול רשלני שגרם לה לנזקים והצריך אותה לעבור טיפול שיקומי. היא טענה בין היתר כי הכתרים זזו בפיה, חלקם נשברו, לא אפשרו לה לאכול או לסגור שיניים, והיא סבלה מכאבי חניכיים וריח רע מהפה. היא צירפה חוות דעת של רופא שיניים מטעמה שמצא כי הטיפול שלא תאם לבעיות מהן סבלה ואף לא לווה ברישום מפורט כנדרש.
רופא השיניים כפר בטענות המטופלת והציג חוות דעת רפואית שתומכת בטענתו כי הטיפול היה תקין והוא נהג ככל רופא סביר. הוא הוסיף כי התובעת גרמה לעצמה לנזקים משום שהפסיקה את הטיפול באמצע.
בשל הפערים בין חוות דעת המומחים מינה השופט יובל גזית מומחה מטעם בית המשפט שתמך בעמדת התובעת ומצא כי הנתבע כשל ברשלנות וברישום לקוי וחסר.
בין היתר ציין המומחה כי הרופא לא רשם בכרטיס האם ביצע לתובעת בדיקה קלינית, מהי האבחנה הרפואית המדויקת, מה מצב היגיינת השיניים שלה, האם יש מוקדי עששת וכדומה. בנוסף, הוא לא פירט על תוכנית הטיפול, החומרים בהם השתמש ואילו הנחיות ניתנו לתובעת לאחר הטיפולים. המומחה מצא עוד כי תוכנית הטיפול הייתה שגויה לחלוטין וגרמה להחמרת המצב משום שהתובעת סבלה מדלקת חניכיים ועששת.
לא יידע על הסיכונים והאלטרנטיבות
השופט גזית קיבל את חוות דעתו של המומחה הממונה וקבע כי מלבד הרישום החסר הנתבע לא אבחן נכון את מצבה של התובעת ו"שגה קשות בתכנון ובביצוע הטיפול". לפיכך טענת הרשלנות הרפואית של התובעת התקבלה.
השופט פסק לתובעת פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול הרשלני שכוללים כאב וסבל, טיפולים משקמים בלסת העליונה, הפסדי שכר והחזר הכספים ששילמה עבור הטיפול. עם זאת, הוא החליט שלא לחייב את הנתבע על שיקום הלסת התחתונה, שכן המומחה הממונה קבע כי מצב הלסת הזו הוחמר כנראה משום שעזבה את הטיפולים באמצע ולא פנתה לשיקום אלא כעבור שנים. בסך הכל נפסקו לתובעת פיצויים של 68,000 שקלים.
יצוין כי השופט מצא שמלבד הרשלנות הנתבע גם לא קיבל מהתובעת הסכמה מדעת לביצוע הטיפול כיוון שלא יידע אותה על הסיכונים בתוכנית ולא הציע לה אפשרויות טיפול אחרות. עם זאת, לא נפסק לה על כך פיצוי כיוון שהתובעת לא טענה שהייתה מסרבת לטיפול או בוחרת תוכנית אחרת לו הייתה מקבלת הסברים מלאים.
בנוסף לפיצויים חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין של 16,000 שקלים, אגרת בית משפט ועלויות חוות הדעת הרפואיות.
עו"ד מור הראל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין