לפסק הדין בעניין פישמן נ' המוסד לביטוח לאומי
רו"ח ביקש לחייב את הביטוח הלאומי להעביר לידיו את רשימת המעסיקים שקיבלו חיובים גבוהים במשך ארבע שנים. הביטוח הלאומי התנגד, בין היתר, מטעמים של סודיות ועלויות וכן מהטעם שלרו"ח אינטרס כלכלי מובהק. האינטרס הציבורי הכריע, בסופו של דבר, את הכף.
רואה חשבון ועורך דין פנה לביטוח לאומי בסוף שנת 2012 וביקש לקבל לידיו את רשימת המבוטחים - אנשים פרטיים ועסקים - שקיבלו חיובים גבוהים בארבע השנים האחרונות ולא הגישו ערר, או שהגישו את הערר באיחור ושילמו את החיוב. ביטוח לאומי דחה את בקשתו.
בעקבות זאת, הגיש האיש עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי בירושלים. בפתח העתירה הוא ציין, שהוא מצמצם את בקשת המידע רק לעסקים שהם תאגידים. לטענתו, חוק הגנת הפרטיות אינו חל על תאגידים ועל כן מחויב ביטוח לאומי למסור לו את המידע. גילוי המידע המבוקש, הוסיף, יסייע בהשגת שקיפות וביקורת על פעולות המוסד לביטוח לאומי.
לטענתו, במספר מקרים המטופלים על-ידו, עלתה סברה שהחיובים שהוצאו על-ידי המשיב אינם תקינים והוצאו מבלי שנערך לנישום שימוע, מבלי שניתנה לו זכות טיעון וללא הנמקה. לדבריו, מאחר שהוא סבור שישנם מעסיקים נוספים שחויבו בתשלומים שאינם חוקיים ברצונו לברר עניין זה.
השימוש במידע עצמו, הוסיף, ישמש למספר מטרות: למחקר או דיון מול ביטוח לאומי; לטיפול מול מבקר המדינה; להעמדת הסוגיה לפני לשכת עורכי הדין ולשכת רואי החשבון; ואף להגשת תביעות השבה.
ביטוח לאומי טען בתגובה, שבבקשת המידע המקורית ביקש העותר את פרטיהם המזהים של מעסיקים, לרבות מעסיקים "פרטיים", ועל כן הבקשה סורבה. עוד נטען, שהעותר מונע מאינטרס אישי צר ולא למען אינטרס ציבורי, ושמטרתו היא קבלת מאגר לקוחות פוטנציאליים לשם שידולם להעביר את הטיפול בהם לידיו ולשכנעם להימנע מתשלום דמי ביטוח, ואולי אף לתבוע החזר של דמי ביטוח ראויים וצודקים ששולמו.
לטענתו, הפקת המידע המבוקש מוערכת בעלות מינימאלית של 72,596 שקלים, כאשר עלות זו אינה כוללת את עלות הטיפול בהתנגדויות ובעתירות של מעסיקים, שאותן לא ניתן לצפות, מה גם שמסירת המידע תהווה פגיעה בלתי סבירה בפרטיות המעסיקים, שהוא מחויב לה.
במהלך הדיון צמצם העותר את בקשתו ל-425 עררים שנדחו. הוא הדגיש, שאינו מבקש את המידע שבתוך התיק והסכים שאם מעסיק מסוים יתנגד למסירתו- המידע לא יימסר לו. העותר טען, בהמשך לכך, שצמצום המידע המבוקש משמיט את טענת המשאבים של המשיב.
"שוכנעתי שקיימת תכלית ציבורית ביסוד הבקשה"
השופט יגאל מרזל קיבל את העתירה - במתכונתה המצומצמת - וקבע, כי טענת המשיב לזכות לפרטיות אכן לא עומדת כשמדובר בתאגידים.
גם את הטענה, שהסיבה לבקשה היא אינטרס פרטי-מסחרי, דחה השופט. לדבריו, "הגם שקיים אינטרס מסחרי-כלכלי לעותר בקבלת המידע, שוכנעתי שקיימת תכלית ציבורית ביסוד הבקשה".
בתגובה לטענת המשיב, שמסירת המידע כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה, חישב השופט את כל הפרמטרים שפירט המשיב בתצהירו, ונימק כי למעט עלות משלוח המכתבים למעסיקים, שתוטל על מבקש המידע, לא נדרשת מהמשיב כל פעולה או עלות נוספת.
לסיכום נקבע, שהעותר ישלם מראש את עלויות הדיוור בדואר רשום. בכפוף לכך, יטפל ביטוח לאומי במשלוח הפניה ל-425 המעסיקים שהעררים שהגישו נדחו, וימסור לעותר רשימה ובה שמות ומספר זיהוי של המעסיקים שלא יתנגדו.
לא נפסקו הוצאות.
לפסק הדין בעניין פישמן נ' המוסד לביטוח לאומי
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.