ביטוח לאומי שלל ממבוטחת גמלה כנפגעת עבודה לאחר שגילה כי לא נרשמה כעצמאית. האישה האשימה במחדל את רואה החשבון שלה, אלא שאז התברר שגם היא לא תמימה...
בשנת 2002 פעלה האישה בעצת רואה החשבון וביטלה את רישומה כעובדת עצמאית. כשנה לאחר מכן ולאחר שהחלה להפעיל קייטנת קיץ, היא התכוונה להודיע על חידוש הפעילות כ"עצמאית" החל ממועד קבלת ההכנסות מהעסק.
לבינתיים, החלה פעילות הקיץ בקייטנות, ובמהלך ויכוח עם אחת העובדות, לקתה האישה באירוע מוחי. ביטוח לאומי הכיר במקרה כ"פגיעת עבודה" וקבע לה גמלת נכות בשיעור 100%.
לייעוץ בתביעות קצבאות נכות:
פנו ל-עו"ד ביטוח לאומי
אלא שלא חלף זמן רב וביטוח לאומי גילה כי האישה לא עדכנה את מעמדה כנדרש, ושלל את זכאותה לקבלת הגמלה שלה כנפגעת עבודה, כך שהיא נותרה רק עם גמלת נכות רגילה ונמוכה יותר.
האישה הכועסת האשימה במצבה את מי ששימש בזמנו כרואה החשבון שלה, ובאוקטובר 2010 פנתה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ותבעה ממנו כ-3 מיליון שקל.
לשיטתה, סכום התביעה מסמל את ההפרש בין הגמלה שהיא מקבלת כיום בענף נכות כללית, לבין הסכום הגבוה יותר שהייתה מקבלת בענף נכות מעבודה.
מנגד, טען הנתבע כי התובעת היא זו שהגישה את הדו"ח הראשוני שהוביל לכך שתיקה כעצמאית נסגר.
כמו כן, הוא שלח הודעת צד שלישי לביטוח לאומי, בטענה שהתרשל בניסוח טפסיו, שלשיטתו אינם ברורים והטעו את התובעת.
בתגובה, טען ביטוח לאומי כי לא היו כל פגמים בהתנהלותו.
ה"חסכון" עלה ביוקר
בפתיחת דבריו, ציין השופט שלמה פרידלנדר כי קשה לו להאמין לעדויות ששמע – הן מצד התובעת והן מצד הנתבע, כיוון שעושה רושם ששניהם ניסו להתאים את גרסתם לתוצאה הרצויה מבחינתם.
כך, התובעת ניסתה "לא לזכור" מכתבים שקיבלה, "שכחה" לספר על הגדלת גמלת הנכות שלה ב-2,000 שקל, והציגה את עצמה כ"חסרת מושג" לגבי ההתנהלות הנדרשת מול ביטוח לאומי, למרות ניסיונה הקודם כעצמאית.
הנתבע, מצידו, ניסה להשתמט מחובותיו המקצועיות כלפי התובעת, וניסה להטיל עליה את כל האחריות לפעולות מול ביטוח לאומי, אף שנערכו בסיועו ולפי הנחיותיו.
השופט לא חסך ביקורת גם מביטוח לאומי, שממש לא התנהג כ"ידיד בית המשפט" כשסירב להגיש את חוות דעתו לגבי הנזק שנגרם כביכול לתובעת, למרות היותו הגורם המתאים ביותר לעשות זאת.
טענת הנתבע, לפיה ראוי היה שהטפסים בשימוש ביטוח לאומי "יהיו ברורים יותר" התקבלה, אך השופט הסביר כי אופן הניסוח אינו פוטר מבוטחים מהחובה לדווח על עיסוקיהם.
מכאן, דחה השופט את התביעה נגד ביטוח לאומי כדי לא לעודד גישה של "ראש קטן" מצד מבוטחים.
לגופו של עניין, קבע השופט שהנתבע התרשל בתפקידו כאשר לא הנחה את התובעת לדווח לביטוח לאומי ללא דיחוי על תחילת עבודתה כעצמאית, ולא הזהיר אותו מפני הסיכון הביטוחי שהיא לוקחת על עצמה במידה שלא תדווח.
עם זאת, השופט הבהיר שהתובעת, בעלת ניסיון מוכח בעיסוקים עצמאיים, נכשלה במילוי חובתה החוקית לדווח בזמן על עיסוקה. מכיוון שכשלונה לא היה "מקרי" אלא מרצון "לחסוך" בעלויות, ייחס לה השופט אחריות בשיעור 50% מנזקיה.
לצורך חישוב הנזק שנגרם לתובעת, הורה השופט לנתבע להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו תוך כחודש, ובינתיים הורה לו לשלם לה 5,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד, ו-30,000 שקל עבור עגמת נפש.
- ב"כ התובעת: עו"ד ד"ר דוד סער, עו"ד אמה אליאב, עו"ד רחל דמרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד לוטן טייטלר (בשם הנתבע), עו"ד רוזי איבגי (בשם ביטוח לאומי)
* עו"ד סברינה ג'הראד עוסקת בדיני עבודה וביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין