מתווך רכש מאישה ערירית דירה שירשה מאמה. ארבע שנים לאחר מכן הוא מכר אותה ברווח עצום. טענת האפוטרופוס הכללי שהאיש ניצל אותה התקבלה והאיש ישלם לו 200,000 שקל
בית משפט השלום קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש האפוטרופוס הכללי נגד מתווך דירות שב-2008 קנה דירה בתל אביב ממקשישה ערירית. האיש רכש את הנכס תמורת 100,000 וסוכם שהאישה תוכל לגור בדירה כל חייה. שנתיים לאחר מכן היא נפטרה והוא מכר את הדירה ב-1.6 מיליון שקל. טענת האפוטרופוס כי הסכם המכר נחתם מתוך ניצול מצוקתה וחוסר הבנתה של האישה התקבלה והמתווך ישלם לו את ההפרש שבין מחיר הקנייה לבין השווי הריאלי של הדירה כתפוסה במועד המכירה.
ב-2013 מונה האפוטרופוס הכללי לניהול נכסי המנוחה, שלא הותירה יורשים. הנתבע, שעוסק בניהול נכסים ומשמש כמתווך מקרקעין. היה מיודד עם המנוחה ועם אמה. האם הלכה לעולמה ב-2008 והורישה לבתה את הדירה.
באוגוסט 2008 נחתם בין המנוחה לבין הנתבע הסכם בו מכרה לו את הזכויות בדירה תמורת 160,000 שקל בשבעה תשלומים שנתיים בסך 20,000 שקל (עד שנת 2015). בפועל, הוא שילם לה 100,000 שקל בלבד.
באוקטובר 2010 אושפזה המנוחה בבית החולים איכילוב כשהיא מאובחנת כחולה דמנטית וסיעודית. חמישה ימים לאחר מכן נפטרה בגיל 63.
כשנה וחצי לאחר מכן מכר הנתבע את הדירה תמורת 1.6 מיליון שקל.
האפוטרופוס הכללי הגיש חוות דעת שמאית שלפיה במועד המכירה שווי הדירה כתפוסה היה 295,000 שקל (וכפנויה 950,000 שקל).
לטענתו, נסיבות המקרה מעלות חשש של גזלה ומרמה של ממש מצד הנתבע כלפי המנוחה ועליו להשיב את מלוא התמורה שקיבל בגין המכירה.
הנתבע טען מנגד כי ליווה את המנוחה ואמה עוד משנת 1989 והיה להן כבן משפחה. לדבריו, המנוחה הייתה צלולה בדעתה ואף מכרה בעבר דירה נוספת שהייתה בבעלותה לצד שלישי. הוא הוסיף כי הלווה למנוחה ולאמה כספים רבים וקיזז את החוב מהתמורה.
הוא ציין כי בעת ההתדרדרות הפתאומית במצבה הבריאותי של המנוחה היה זה הוא שהזמין למנוחה אמבולנס לבית החולים, ביקר אותה מידי יום, דאג לשלומה ולאחר פטירתה דאג לסידורי הלוויה ולרכישת המצבה. לדבריו, בניגוד לניסיון האפוטרופוס להציג אותו כמי שניצל אישה ערירית, בפועל הוא הפגין כלפיה אך ורק את טוב לבו.
שנים של הזנחה
השופטת הדס פלד מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את התביעה בחלקה. היא ציינה כי מתיאור הנתבע עצמו את התנהלות המנוחה בתקופה בה נערך ההסכם עולה כי המנוחה חיה בתנאים של הזנחה שנים רבות.
השופטת הוסיפה כי מחומר הראיות עולה שהמנוחה לא הייתה חברה באף קופת חולים, לא היה לה מקור פרנסה וגם לא קצבת זקנה מביטוח לאומי. היא התפרנסה מהשכרת חדר בדירה ומעזרת שכנים שריחמו עליה. עוד נכתב כי היא הייתה במצב של חוסר התמצאות, אי שקט פסיכומוטורי ובלבול ואינה מודעת למצבה. בגיליון האשפוז נכתב כי היא ״מוזרה מאוד״ ושנים לא יצאה מהבית.
״התמונה המצטיירת מעידה על מצוקה״, כתבה השופטת. בנוסף לדבריה, תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. הנתבע שילם סכום הנמוך משמעותית משווי הדירה, אף כדירה תפוסה.
השופטת קבעה שבנסיבות אלה מתקיימת עילת העושק ויש לחייב את הנתבע בהפרש שבין הסכום ששולם על ידו לבין שווי הזכויות בדירה כדירה תפוסה, בהתאם לחוות דעת השמאית מטעם התובע.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם לאפוטרופוס 195,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אליאב פנקס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין