"דונה" תשלם כ-120,000 שקל לרוכשת דירה שנמסרה באיחור

ליקויי איטום ורטיבות עיכבו את מסירת הדירה חודשים ארוכים. חרף תסכול הרוכשת נדחתה דרישתה לחייב את היזמית גם בפיצוי עונשי: "העמדת התנהלותה בשורה אחת עם עבירות מין ורשלנות שגרמה למוות – אינה במקום"

בית משפט השלום בירושלים קבע: רוכשת דירה שקיבלה מפתח באיחור, בשל ליקויי איטום ורטיבות, תקבל פיצויים והוצאות של כ-120 אלף שקל. השופטת מיקה בנקי דחתה את בקשת היזמית לנכות חודשי איחור בשל שינויים שהתבקשו. מן העבר השני היא הדפה את עתירת הקונה לפסוק לטובתה אף פיצוי עונשי, וציינה שהתנהלותה גרמה למעמסה מיותרת על מערכת המשפט.

התובעת רכשה דירה מהנתבעת, חברת "דונה". האחרונה ביקשה למסור מפתחות בינואר 2020, אלא שאז פנתה הרוכשת לבית המשפט, שם רשמה ניצחון ראשון: בפסק הדין, מאוגוסט 2022, נקבע שבמועד האמור הדירה לא הייתה ראויה למגורים, בשל ליקויי איטום ורטיבות, וכי הרוכשת הייתה זכאית שלא ליטול חזקה עד לתיקונם, ולמעשה עד למועד המסירה בפועל – בתחילת נובמבר 2020.

בתביעה אחרת שהגישה הרוכשת, בחלוף כשנתיים ממסירת הדירה, עתרה לקבלת פיצוי כספי בשל האיחור, בתוספת פיצוי עונשי בגין התנהלות "דונה" בהליך הקודם, לרבות מרמה נטענת מצדה, כמו גם סירובה - כך על-פי הנטען - לתקן את ליקוי האיטום, תוך ניסיונה לכפות מסירה חרף קיומו.

"דונה", מצדה, דחתה את טענות הרוכשת. לדבריה תחשיב מועד האיחור שהציגה התביעה שגוי, כאשר דרישת הפיצוי הנוספת הינה בגדר "כפל פיצוי", וממילא כבר נדחתה במסגרת פסק הדין הקודם. בתוך כך עתרה היזמית להפחית מתקופת האיחור הנטענת 120 ימים, בשל שינויים שביקשה הרוכשת.

 כ-9.5 חודשי איחור

אבל השופטת בנקי דחתה בקשה זו. היא חידדה שדווקא הנתבעת היא שגילתה דעתה כי בפועל לא נצרכה לתוספת ימים בשל השינויים, שכן על-פי הודעתה בניית הדירה הסתיימה – על כל צרכיה ושינוייה – כבר בינואר 2020.

מסקנת השופטת הייתה שיש להכיר בדחייה מוסכמת של מועד מסירת הדירה עד לסוף ינואר 2020, "וזאת בלבד", ללא ניכוי תקופות נוספות. יוצא, אם כן, שעבור כתשעה וחצי חודשי האיחור שעד למסירת החזקה בנכס בפועל, בתחילת נובמבר 2020, על "דונה" לפצות את הרוכשת ב-100,791 שקל.

השופטת דחתה, בתוך כך, את עתירת הרוכשת לפסוק עבורה סכומים נוספים, בין היתר כפיצוי עונשי בגין התנהלות "דונה", אשר כללה כאמור - על-פי הנטען - מרמה וכפיית קבלת מפתח, תוך סירוב לתקן את ליקויי הבנייה.

"התובעת מביעה נחרצות את תסכולה מהתנהלות הנתבעת, ואולם לא מדובר באותם מקרים חריגים וקיצוניים שהוכרו בפסיקה כ'מעוררי סלידה' וכמצדיקים פיצוי עונשי", קבעה השופטת. לדבריה "העמדת התנהלות הנתבעת בשורה אחת עם מבצעי עבירות מין, עם רשלנות שגרמה למותם של נפגעים, ועם מקרה בו הוכרה אחריות הרשות הפלסטינית לאימון מחבל רוצח אינה ראויה, והיה מקום לסבור שיש לחייב את הטוען בהוצאות משפט בגין עצם העלאת טענה שכזו".

ברוח זו ייחסה השופטת לרוכשת, לקראת סיום, יצירת מעמסה מיותרת על מערכת המשפט, משביקשה לפצל את תביעותיה, ולא לדון בגובה הפיצוי במסגרת ההליך הקודם, ובאכסניא אחת. "התלבטתי אם התנהלות מכבידה זו של התובעת מצדיקה שלא לפסוק לזכותה הוצאות בגין ניהול ההליך דנן", כתבה, כשהחלטתה הסופית הייתה לחייב את "דונה" בהוצאות ושכ"ט עו"ד מתונים בלבד, של 20,500 שקל.  

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.