מה מסתתר מאחורי המעבר מ"פשיטת רגל" ל"חדלות פירעון"?

רבים תוהים מה ההבדל בין שני המונחים, וכיצד זה בדיוק משפיע על חייבים. מדובר בהרבה יותר משינוי טרמינולוגי

בשנים האחרונות המונח "פשיטת רגל" הלך ונעלם מהשיח הציבורי, ובמקומו נכנס הביטוי "חדלות פירעון". אך האם מדובר רק בהחלפת מילים - או בשינוי מהותי בגישה המשפטית כלפי חייבים? התשובה היא חד משמעית: לא מדובר רק במיתוג מחדש, אלא ברפורמה עמוקה שמטרתה לשנות את כללי המשחק מן היסוד.

קצת רקע: עד לשנת 2019, ההליך המשפטי להסדרת חובות של יחידים בישראל התנהל תחת פקודת פשיטת הרגל - מסגרת ישנה שהתמקדה בעיקר בנושים וביכולת שלהם להיפרע מהחייב. עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בספטמבר אותה שנה, חל שינוי תפיסתי: במקום לראות בחייב כמי שצריך "להיענש", המערכת החלה להתייחס אליו כאל אדם שנקלע למשבר - ושיש לסייע לו להשתקם.

שינוי גישה

ההבדל הבולט ביותר בין פשיטת רגל לחדלות פירעון נעוץ בגישה: בעוד שהליך פשיטת רגל נתפס ככזה שמטרתו פירוק נכסי החייב וחלוקתם לנושים, הליך חדלות פירעון שם דגש על שיקום כלכלי. החוק החדש מבקש לאזן בין זכויות הנושים לגביית חובם, לבין הצורך לאפשר לחייב לפתוח דף כלכלי חדש ונקי בחייו.

כך למשל, במסגרת הליך חדלות פירעון נקבעים מסלולים ברורים ומהירים יותר לקבלת פטור מחובות. ראו למשל סעיף 163(א) לחוק, הקובע שככלל - תקופת התשלומים במסגרת צו השיקום עד לקבלת ההפטר תוגבל ל-3 שנים. עם זאת חשוב לציין שבפרקטיקה, למרבית החייבים נקבעת תקופת תשלומים ארוכה יותר - של 4-5 שנים - תוך סטייה מהכלל האמור.

בנוסף קיימת הבחנה בין חייבים בעלי חובות נמוכים (עד כ-177 אלף שקל נכון להיום) - שההליך בעניינם יתנהל בלשכת ההוצאה לפועל - לבין כאלה עם חובות גבוהים יותר, שבקשתם לפטור מחובות תידון בבית המשפט.

למרות זאת, לא הכל "נוצץ"

החוק החדש שם דגש על שקיפות ושיתוף פעולה מצד החייב. מי שפועל בתום לב ומקיים את חובותיו במסגרת ההליך – נהנה מהגנה רחבה יותר ומהזדמנות אמיתית להשתקם. מנגד, חייבים שמנסים להסתיר נכסים או לפעול בחוסר תום לב עלולים להיתקל בסנקציות, עד כדי ביטול ההליך לחלוטין והחזרתם לבוץ החובות.

בנוסף, חובת הגשת דו"חות הכלכליים לא נעלמה מן העולם, וזאת חרף העובדה שלכל הצדדים בהליך ברור כי במרבית המקרים הם אינם משקפים את ההתנהלות הכלכלית לאשורה, אלא עוברים "שינויים קוסמטיים". יתרה מכך, את מחשבון מחיה בכבוד החליפה טבלת דמי מחיה הקובעת סכומים מנותקים מהמציאות, ודאי לא כאלה המאפשרים מחיה בכבוד במדינה שיוקר המחייה בה עולה חדשות לבקרים.

קושי נוסף נעוץ בכך שבחלק מהמקרים, חייבים נדרשים לעבור הכשרה כלכלית כתנאי למתן הפטר. מדובר אומנם במהלך המסייע לשיקום חייבים, כתכלית החוק, אולם לטעמי - ראוי ונכון יהיה כי ההכשרה תועבר בתחילת ההליך, ולא לאחר צו שיקום כלכלי, על מנת לאפשר לחייבים ללמוד כיצד להתנהל כלכלית נכון, באופן שימנע את סכנת ביטול ההליך. 

ומה לגבי הנושים?

אף שהרפורמה שמה דגש מרכזי על שיקום החייב – אינטרס הנושים לגביית חובם לא נותר מאחור. החוק החדש מבקש ליצור איזון הוגן, כך שגם הם יוכלו לקבל חלק מהחוב, בהתאם ליכולת הכלכלית של החייב. עם זאת, הדגש אינו עוד על מיצוי מקסימלי של גבייה בכל מחיר, אלא על חלוקה צודקת במסגרת מציאות כלכלית מורכבת.

לסיכום, המעבר מפשיטת רגל לחדלות פירעון אינו רק שינוי טרמינולוגי, אלא מהפכה של ממש בדיני החובות. מדובר בגישה מודרנית יותר, שמבינה כי מאחורי כל תיק יש אדם – ולעיתים גם משפחה שלמה – הזקוקים להזדמנות כנה ואמיתית להשתלב מחדש בעולם הכלכלי, גם אם בעבר התנהלו לא נכון מבחינה כספית.

המשמעות עבור הציבור הרחב היא שחובות כבר אינם גזירת גורל של הליך סיזיפי ובלתי נגמר. חוק חדלות פירעון יצר מסלול מובנה ומוגדר בזמן, שמאזן בין זכויות הנושים לבין האפשרות של החייב להשתקם ולפתוח דף חדש. 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.