פרסומים על אנשי ציבור: איפה הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין לשון הרע? ביהמ"ש קיבל לאחרונה תביעה שהגיש חבר מועצת העיר אשדוד בעקבות פרסומים בפייסבוק שהשוו בינו לבין פרשת הולילנד.
את התביעה הגיש גבריאל כנפו, מ"מ ראש העיר אשדוד לשעבר, שכיהן במשך שלוש שנים כיו"ר ועדת משנה לבניין ערים בעירייה. התביעה הוגשה בגין פרסומים משנת 2014 שלטענת כנפו מציגים אותו כמושחת.
התביעה הוגשה על סך 2.6 מיליון שקל נגד סער גינזבורסקי – פעיל חברתי שהתמודד ברשימה למועצת העיר אך לא נבחר. במוקד המחלוקת עמדו דברים שהוא פרסם בעמודי פייסבוק שונים. התובע טען כי מדובר לפחות ב- 52 פרסומים, ואילו הנתבע טען כי מדובר ב- 14 בלבד.
היריעה קצרה מלתאר כאן את כל הפרסומים. ניתן לומר כי בגדול, הפרסומים הציגו את כנפו (התובע) באור שלילי – דבר לגימיטי כשלעצמו – והשאלה הייתה האם הם בגדר לשון הרע.
הפרסומים עסקו ב"תכנית מע"ר דרום" – פרויקט נדל"ן שאמור לקום בקרבת חוף הים של אשדוד. באחד מהם, למשל, הנתבע כתב שהחלטה מסוימת של ועדת הבנייה עשויה להיות ה"הולילנד של אשדוד", אולם לא היה רוב "לרעים".
בפרסום אחר, הוא השווה את חברי הוועדה ל"גנבים בלילה", וטען שכינסו ישיבה בזמן מלחמת "צוק איתן" במטרה לבצע "מחטף". אל חלק מהפרסומים התלוו תמונות, ובהן של אהוד אולמרט וג'קי בן זקן.
התובע טען כי הפרסום המקשר בינו לבין פרשת הולילנד מייחס לו מעשי שחיתות, מבזה אותו ופוגע במשרתו הציבורית.
כך למשל, הוא טען כי כשמשווים את פעולת חברי הועדה המקומית ל"גנבים בלילה", המשמעות היא שמייחסים להם מעשים אסורים ופגיעה בציבור.
מנגד, הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה. לטענתו, כל הפרסומים היו במסגרת פעילותו הציבורית ומהווים מתיחת ביקורת לגיטימית על מהלכיו של התובע לקידום מע"ר דרום, ואפילו מילוי חובה מוסרית בעקבות "רמזים של שחיתות" שהיו בידיו.
עוד הוא טען כי הכינוי "רעים" או הכינוי "הולילנד של אשדוד" הוא הבעת דעה לגיטימית על פרויקט, מה גם שההשוואה מתבקשת בשל קווי דימיון בין שני הפרוייקטים.
בנוסף הוא טען כי זכאי ליהנות מהגנות של "אמת בפרסום" ותום לב.
הקורא מקשר אוטומטית
בפסק דין חלקי שדן רק בשאלת האחריות ונפרש על פני כ-40 עמודים, השופטת אביגיל כהן הציגה את שלל הפרסומים וטענות הצדדים, ולבסוף קיבלה את התביעה חלקית.
השופטת הבהירה כי לא כל הפרסומים הם בגדר לשון הרע אך ברובם נוצר קישור אוטומטי אצל הקורא בין כנפו ובין מעשה שחיתות. "אני רואה את מכלול הפרסומים כקמפיין אחד ואין צורך לבדוק 'בזכוכית מגדלת' כל מילה ומילה בכל פרסום ופרסום", הבהירה השופטת.
השופטת קבעה כי הפרסומים בכללותם, ביסוס ההקשר בין תכנית הבנייה לבין הולילנד תוך הדגשת היבטי השחיתות, כמו גם הדיבור על מחטף במחשכים לכאורה בזמן מלחמה, גורמים לפרסומים להיות לשון הרע.
לאחר מכן, השופטת ציינה כי לא הוכח שכנפו פעל בניגוד עניינים או ביצע "מחטף" כלשהו, מה גם שלא התקיימה ישיבה בזמן צוק איתן, כך שלא הוכחה "שחיתות" כלשהי בכל הקשור לתכנית הבנייה, ולכן הנתבע אינו יכול ליהנות מהגנת אמת בפרסום.
בנוסף, השופטת סברה כי הנתבע אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב, וזאת מאחר שהפרסומים נעשו ללא בדיקה סבירה, נכתבו כ"עובדה" ולא כהבעת דעה, ולנוכח אופיים וצורתם הבוטה.
כעת נותר לחכות ולראות איזה פיצוי ייפסק לזכות התובע.
- ב"כ התובע: עו"ד דרור ארד-אילון
- ב"כ הנתבע: עו"ד יהונתן קלינגר ועו"ד אוריה ירקוני
* עורך דין קובי לוי עוסק בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין