פסק-דין: ביטוח לאומי לא מחויב לממן שריפת גופות

אלמנת נרצח הטבח בבארי טענה שעל המוסד לשאת בעלות שריפת גופתו "כמו שמממן קבורת קורבנות שהוצתו ע"י החמאס". ביה"ד דחה את ההשוואה – וגם את התביעה

ביטוח לאומי אינו מחויב לממן שריפת גופות – כך הבהיר לאחרונה בית הדין לעבודה בירושלים. סגן הנשיאה עמי רוטמן דחה תביעת אלמנת נרצח ה-7.10 לקבלת החזר עבור הוצאות שריפת גופתו, תוך השוואה שנויה במחלוקת למימון קבורת נרצחים שהוצתו בידי ארגון הטרור. נקבע כי שעה שבשני המקרים ניתן מימון להליכי הקבורה, להבדיל משריפת הגופה – הרי שאין מדובר בהפליה פסולה.

נילי היא אלמנתו של יורם בר סיני ז"ל, תושב קיבוץ בארי שיצא באותה שבת שחורה להגן על בתו ונכדיו ממחבלי חמאס, ולמרבה הצער מצא שם את מותו. כחודש לאחר הירצחו היא ביצעה הליך לשריפת גופתו, באמצעות ארגון "עלי שלכת", בעלות של כ-14 אלף שקל. בתביעה שהגישה לבית הדין, עתרה לקבל מימון לכך מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

לעמדתה, אין להפלות בין מי שבחר לטפל בגופתו של נפגע איבה בדרך של שריפה, לבין מי שעשה זאת באמצעות קבורה באדמה. "מקרה שבו נפגעי פעולות האיבה נשרפו על-ידי התוקפים אינו שונה מהותית מן המקרה שבו גופת קורבן פעולת האיבה נשרפה לאחר מכן מתוך בחירה, ואבחנה בין צורות ה'קבורה' השונות מהווה הפליה על בסיס אמונה, שאותה אין להתיר", טענה.

מנגד גרס ביטוח לאומי שהגורם היחיד המוסמך להסדיר את הזכאות לתשלום במקרה של שריפת גופה הוא המחוקק, כאשר ההסדר החוקי הקיים הינו תשלום לחברה קדישא עבור טיפול בקבורת נפגע איבה בקרקע, מבלי שמצוי הסדר אלטרנטיבי המקנה זכאות לתשלום בגין שריפת הגופה. נטען שעל האלמנה לפנות למחוקק בבקשה לשינוי החוק, כאשר בית הדין משולל סמכות לדון בתביעה.

קבורת האפר מזכה במימון

בראשית דבריו ציין השופט רוטמן שעמדת הפסיקה תואמת, הלכה למעשה, לזו של ביטוח לאומי. מכאן מסקנתו שחוק התגמולים מזכה בהחזר בגין הוצאות "קבורה" במשמעותה המקובלת בלבד, כפי שאושרה באותה פסיקה – כלומר הבאת הגופה או האפר שלה לקבורה בחלקת קבר, בין אם באדמה ובין אם במקום מוסדר אחר כמו מבני בטון, שהוקמו בבתי העלמין השונים בשל מצוקת מקום – אך לא עבור עצם שריפת הגופה.

בתוך כך דחה השופט את ההשוואה שביצעה התובעת, בין המקרה המצער שלה לבין נרצח שהוצת בידי ארגון הטרור. הוא הדגיש שבשני המקרים אין מחלוקת לגבי חובת הביטוח הלאומי לשאת בעלויות הקבורה בהתאם לחוק, ואולם "לא מצאנו כי מדובר בהפליה אסורה בין המקרים, שכן לא ניתן לחייב את המדינה לממן הוצאות שריפת הגופה בידי ארגון שפעולותיו לא נבחנו ולא הוסדרו בחוק".

השופט סיכם כי בהיעדר מקור חוקי המאפשר לשלם לתובעת בגין שריפת גופת בן-זוגה, ומשהמחוקק, משיקוליו, לא קבע הוראות אופרטיביות לעניין תשלום הוצאות בגין שריפה גופה – הרי שמדובר, למעשה, ב"הסדר שלילי" שלמסקנתו אין מקום שבית הדין יתערב בו וייצור "חקיקה שיפוטית" יש מאין.

לפיכך התביעה נדחתה, ונקבע שביטוח לאומי אינו מחויב לממן את הליך שריפת גופת המנוח.

• ב"כ התובעת: עו"ד איילת שורץ אסף
• ב"כ הנתבע: עו"ד מנחם אליעזר כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.