הצעירה החליקה ב"באולניג גן שמואל" לאחר שחצתה את קו המסלול ונכנסה לשטח מרוח בשמן על מנת למנוע נזק מכדורים. השופט קבע כי מפעילת המתחם התרשלה בכך שלא הציבה שלטים בערבית ולא נתנה לתובעת הסבר בעל-פה.
בית משפט השלום בחיפה פסק פיצויים בסך 18,500 שקל לטובת צעירה שהחליקה על מסלול באולינג במרכז קניות גן שמואל בעמק חפר, וכתוצאה מכך שברה את ידה ונפצעה בכתפה.
השופט אורי גולדקורן קבע כי חברת "באולינג גן שמואל" התרשלה בשני אופנים: לא הציבה שלטים בשפה הערבית, שיסבירו כי אין לחצות את קו ההפרדה ולהיכנס למסלול הכדור, ולא נתנה לתובעת הדרכה בעל-פה לפני המשחק, במיוחד כאשר לא יכלה לקרוא את השילוט.
התאונה אירעה בשנת 2014 כאשר התובעת היתה בת 26. בתביעתה היא טענה כי מה שגרם לה להחליק היה העובדה שהמשטח היה "רטוב". בנוסף היא טענה כי לא צוידה בנעליים מתאימות ולא קיבלה הסבר בטיחותי.
החברה-הנתבעת טענה בין היתר כי לא היתה כל רשלנות מצדה, ואם קרה משהו הרי שהוא קרה כתוצאה מרשלנות בלעדית של התובעת, שפעלה בניגוד להדרכה שקיבלה.
ברמה העובדתית התובעת טענה כי החליקה בשטח ההאצה לפני הקו המפריד בינו לבין מסלול הכדור. לעומת זאת, הנתבעת טענה, על בסיס עדות של מנהל המשמרת במקום, כי התובעת חצתה את הקו והחליקה בשטח המסלול עצמו, עליו אסור להיות על פי שלטי אזהרה, בהיותו שטח משומן (על מנת למנוע מכדורים לגרום לו נזק).
"קהות חושים"
מבין שתי גרסאות אלה לגבי מיקום ההחלקה, השופט גולדקורן העדיף את גרסת הנתבעת, בין היתר משום שעדות מנהל המשמרת נתמכה בתמונות בה נראית התובעת רחוקה מהקו המפריד, וכן משום שהתובעת בחרה שלא להעיד בני משפחה (אביה, בעלה, אחיה), שהיו איתה שם בזמן התאונה.
למרות זאת, נקבע כי הנתבעת נושאת במלוא האחריות. השופט הבהיר כי לא נסתרה גרסת התובעת שלפיה לא קיבלה הדרכה כלשהי, כולל לגבי האיסור לחצות את הקו המפריד, אף שהיתה זו פעם ראשונה ששיחקה באולינג.
כמו כן, השופט זקף לחובת הנתבעת את העובדה ששילוט אזהרה היה רק בעברית ולא בערבית, אף על פי הערכה, כשליש מהמבקרים במתחם הם תושבי האזור הערבים, רבים מהם, כמו התובעת, אינם יודעים קרוא וכתוב בעברית.
בהקשר זה ביקר השופט את דברי מנהל החברה-הנתבעת, שטען כי "אותו הדבר למה זה לא כתוב באנגלית או ספרדית או פורטוגזית". השופט כתב כי הדברים "מעידים על קהות חושים והתעלמות מהסיכונים הצפויים לאותו חלק מהמבקרים הערביים מאזור עמק חפר ומאזורים אחרים שאינו דובר עברית, ושאינו מסוגל לקרוא את השלטים המוצבים במקום", והזכיר כי בשונה מספרדית או פורטוגזית, השפה הערבית הוכרה כשפה רשמית, ומהווה שפתו של המיעוט הגדול במדינת ישראל.
בהמשך דחה השופט את הטענות ל"אשמה תורמת" כלשהי מצד התובעת, בנימוק שלא ניתן למצוא דופי בהתנהגותה (חציית הקו המפריד), כל עוד לא הובהר לה, בעל-פה או בכתב, שהדבר אסור ומסוכן.
סכום הפיצוי – 18,500 שקל – ניתן עבור כאב וסבל, וכן שכ"ט עו"ד. בהקשר זה השופט הבהיר כי התובעת לא סובלת מנכות תפקודית, ואף לא הוכיחה הפסדי השתכרות כלשהם, או פגיעה בכושר השתכרות.
· ב"כ התובעת: עו"ד מוחמד מעלואני
· ב"כ הנתבעת: עו"ד שאדי אלמאדי
עו"ד דוד רייכרט
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין