בניין ברמת השרון חובר לתשתיות ולחשמל וקיבל טופס אכלוס אף שלא קיבל היתר בנייה. 45 שנה אחר כך העליון הבהיר שאין אפשרות להתגבר על דרישות החוק, והדיירים לא יוכלו לבצע פינוי-בינוי.
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת "דגש לוג'יסטיק" לביצוע פרויקט "פינוי-בינוי" על פי תמ"א 38 בבניין ברמת השרון.
אף שציינו כי הם מבינים ללבם של דיירי הבניין, השופטים יצחק עמית, דפנה ברק-ארז ודוד מינץ, קבעו כי לא ניתן לבצע את התכנית, שכן הבניין לא קיבל היתר בנייה מאז שנבנה באמצע שנות ה-70 ועד היום.
מדובר בבניין בן 3 קומות ו-9 דירות. ב-2017 הגישה החברה בקשה להיתר לפי תמ"א 38, להריסת הבנייה ולבניית בית חדש במקומו, ובו 6 קומות ו-24 דירות. אלא שהוועדה המקומית ואחריה גם ועדת ערר, דחו את הבקשה, וזאת מאחר שבזמנו הבניין נבנה ללא היתר.
בהמשך גם בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב דחה עתירה שהגישה החברה לאחר ניתוח חומר הראיות, בין היתר משום שהגיע למסקנה שהקבלן שבנה את הבניין זנח בזמנו את הטיפול בקבלת היתר בנייה. המועצה המקומית (ולימים העירייה), שאמנם גבתה תשלומים שונים מהקבלן בקשר לבנייה, הצהירה בכתב על הצורך בנקטית הליכים משפטיים נגד הקבלן, אך בפועל הצהרותיה לא מומשו, והיא נקטה "בסלחנות מופלגת" בכל הנוגע לבניין ודייריו, כשלא עמדה על הריסת הבניין עוד בשלבי הבנייה.
בכל מקרה, העתירה נדחתה, שכן לא ניתן להעניק תמריצי תמ"א 38 לבניין שנבנה לפני 1980 ללא היתר, וקבלת הבקשה תהווה "הלבנת" בנייה ללא היתר.
בערעור לעליון החברה טענה (בדומה לטענותיה בעתירה) כי בחינה מחודשת של המסמכים מגלה שלבניין הוצא היתר בניה אך מעולם לא הועבר מעולם לקבלן, וזאת לנוכח ההנחה שלפיה הרשות המנהלית פעלה באופן תקין – מה שנקרא "חזקת הכשרות".
עוד נטען כי הרשויות מעולם לא אכפו צו הריסה, ואף העניקו "טופס 4" (אכלוס), שאפשר חיבור לחשמל, ומנגד כל ההיטלים שולמו.
המערערת אף טענה כי אין לבוא עם הדיירים חשבון בגין מחדלי הקבלן ומחדלי רשויות התכנון, ויש להעדיף את האינטרסים שלהם.
להפנים את המסר
השופט דוד מינץ, שכתב את עיקרי פסק הדין, הבהיר כי סקירת "ההיסטוריה" של הבניין מאז בנייתו ועד היום, אכן מובילה למסקנה שמעולם לא ניתן היתר, תוך שציין כי גביית אגרות למיניהן אינו מהוות מתן היתר, אף שלא התברר עד תום כיצד העירייה אפשרה חיבור הבניין למערכת החשמל ולתשתיות העירוניות.
השופט הוסיף כי אמנם אין להקל ראש בחשיבות חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אולם "המטרה אינה מקדשת את האמצעים", ואין לאפשר פגיעה בשלטון החוק.
השופט הוסיף כי "אם אכן מה שמניע את הדיירים זה הרצון להבטיח את ביטחונם האישי ולחזק את הבניין, הם יכולים לעשות כן בכפוף להוצאת היתר בניה היום, ובהתאם להוראות התמ"א."
השופטת ברק-ארז ציינה: "לא מצאנו דרך חוקית לסייע לבעלי הדירות בבניין. עם זאת, בדיעבד, ניתן לקוות כי יופנם המסר כי קיום הוראות הדין בתחום התכנון והבניה אינו בגדר המלצה בלבד."
המערערת חויבו בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד עזרא קוקיא, עו"ד סימון טוסון
- ב"כ המשיבה 1: עו"ד אבי להם
- ב"כ המשיבה 2: עו"ד שי כהן
עו"ד יצחק שטינברג
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין