עתר לבטל את צוואת סבו: "מנוגדת למסורת התימנית"

הנכד טען שהמסמך המעניק את רכוש המנוח לאשתו השלישית נוגד את המנהג שלפיו נחלה צריכה להישאר במשפחה. הוא נדחה בשתי ערכאות

אושר בשתי ערכאות: צוואת מנוח המעניקה לאשתו השלישית את כל רכושו, למעט מאה שקל לבתו מנישואיו הראשונים, תקוים ככתבה וכלשונה. השופטים צבי ויצמן (אב"ד), אלי ברנד ומוטי פירר מהמחוזי בלוד דחו לאחרונה ערעור שהגיש נכדו של המנוח, בנה של הבת המקופחת, על החלטה לאשר את הצוואה. נקבע שלא הוכחה מעורבות פסולה מצד הזוכה המצדיקה לבטלה.

המנוח התחתן בחייו שלוש פעמים: מנישואיו הראשונים נולדה בתו, אם המתנגד. אשתו השנייה ובנו ממנה נפטרו בחייו. רעייתו השלישית, שהייתה איתו עד יומו האחרון, היא שביקשה לקיים את צוואתו האחרונה, אשר נערכה באמצעות רב. בהתאם למסמך, בית המנוח וכל נכסיו יוענקו לה אחרי מותו - למעט מאה שקל לטובת בתו.

באוגוסט אשתקד דחה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה התנגדות שהגיש הנכד לצוואת סבו, בין היתר בטענה למעורבות האלמנה בעריכתה. נקבע שעצם נוכחותה במעמד חתימת המסמך אינה מהווה עילה לפסילתו שכן הדבר נעשה לבקשת הרב, לצורך ביצוע טקס ה"קניין" ההלכתי. לפיכך הוחלט שהצוואה תקוים תוך חיוב המתנגד ב-30 אלף שקל הוצאות, ומכאן הערעור שהוגש למחוזי.

לטענת הנכד, מדובר בצוואה המנשלת בצורה "מכוערת ומעליבה" את צאצאי סבו, והיא אף נוגדת למסורת העדה התימנית שלפיה נחלתו צריכה להישאר בתוך המשפחה. הוא שב על טענתו שאשת המנוח הייתה מעורבת בתהליך עריכת הצוואה, באופן המצדיק לבטלה.

מנגד טענה אלמנת המנוח שפסק הדין מוצדק ואין להתערב בו. היא הבהירה שלא נכחה בשיחות שניהלו בעלה והרב עובר לחתימת הצוואה, ורק הגיעה, לבקשת האחרון, למעמד טקס הקניין ההלכתי על-פי הדין העברי. לשיטתה מדובר בצוואה הגיונית שכן נערכה לאחר שנות נישואים רבות, כך שצדק בית המשפט כשהורה על קיומה.

עצם הנוכחות אינה מעורבות

שופטי המחוזי הסבירו שעל מנת לפסול את הצוואה, נדרש שהמעורבות תהיה בחלק המהותי של פעולת עריכתה, ובעלת קשר סיבתי להוראה המזכה את הנהנה. הם התרשמו שזה אינו המקרה, ולכן אישררו את פסק הדין.

"עצם העובדה שהמשיבה ליוותה את המנוח לביתו של הרב אין בה כדי ללמד, בהכרח, על פעולת עריכת הצוואה מצידה", הבהירו השופטים. הם הזכירו את גרסת האלמנה, שלא נסתרה, לפיה הרב דיבר עם בעלה באופן פרטני ודיסקרטי כדי ללמוד על רצונו, מבלי שאיפשר לה להיכנס, ורק לקראת הסוף קרא לה פנימה לצורך טקס הקניין.

"אם כן", סיכמו השופטים, "נוסח הצוואה ועיקריה נמסרו לרב על-ידי המנוח עצמו, לא על-ידי שליח ולא על-ידי מיופה כוח, ובאופן קונקרטי לא על-ידי המשיבה. הרב בחן את רצונו של המנוח עצמו ומתוך דברי המנוח, כתב את אשר כתב את ערך את הצוואה".

לקראת סיום העירו השופטים שהצוואה אף מתיישבת עם שורת ההיגיון, שכן במעמד חתימתה היו המנוח ואלמנתו זוג אוהב הנשוי מזה כעשור, כאשר האישה דאגה לרווחתו ובנסיבות אלה - בחר הראשון להעניק לה את מלוא רכושו לאחר מותו.

משנדחתה טענת הנכד למעורבות בצוואה הפוסלת את תוקפה, הורו השופטים על דחיית ערעורו תוך חיובו ב-15 אלף שקל הוצאות לטובת אלמנת סבו.

• ב"כ המערער: עו"ד גד טיכו, עו"ד דוד חגבי , עו"ד ישי שידלובסקי אור ואח'
• ב"כ המשיבה: עו"ד אפרים דמרי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.