עקירת שן גרמה לחור שחדר לאף – המטופל יפוצה ברבע מיליון ש'

כתוצאה מהחור סבל הצעיר ממעבר נוזלים בין חלל הפה והסינוס, ונאלץ לעבור שני ניתוחים. השופט קבע שהרופא התרשל בכך שלא וידא כי לא נפער חור אחרי העקירה

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגיש צעיר נגד רופא שיניים שעקר את אחת משיניו. כתוצאה מהעקירה נפער בפיו של הצעיר חור בין חלל הפה לחלל הסינוס, דבר שהוביל לזיהום ולנכות צמיתה בגין סינוסיטיס. השופט אחסאן כנעאן קבע שעל הרופא היה לבצע אחרי העקירה בדיקה פשוטה כדי לוודא שלא נותר חור אשר יעמיד את הצעיר בסיכון, ומשלא עשה כן – התרשל.

התובע (39), הייטקיסט בחברת הזנק, נעזר לפני כעשור בשירותיו של הנתבע, רופא שיניים, כדי לעקור שן טוחנת. בתביעה שהגיש לבית המשפט הוא סיפר שבמהלך העקירה חש כאבים עזים ואף התעלף על כיסא הטיפולים. עוד סיפר, כי עם שובו לביתו אחרי העקירה החל להרגיש כאבים בלחי שמאל שהקרינו לעין. במקביל לכך, הבחין שבכל פעם ששתה נוזלים הם עברו מהפה לאף ויצאו מהאף.

לדברי הצעיר בשלב מסוים הוא התעלף שוב בביתו ופונה לבית-החולים, שם נמצא שהוא סובל מדלקת בסינוס. בהמשך נערכו לו בדיקות נוספות שהראו כי נוצר חור בין הפה לבין הסינוס באזור עקירת השן. כתוצאה מהאבחנה נאלץ הצעיר לעבור שני ניתוחים לחיטוי הדלקת וסגירת החור, אלא שגם אחריהם לא הבריא לחלוטין ונותרה אצלו נכות צמיתה בשל סינוסיטיס.

לטענת הצעיר הטיפול שניתן על-ידי הנתבע היה רשלני, שכן הלה לא ביצע בדיקות חיוניות לפני העקירה ולאחריה, שמטרתן לוודא כי לא נותר בפיו חור שיעמיד אותו בסיכון מפני זיהומים.

מנגד טען רופא השיניים כי הטיפול בתובע היה מקצועי, מיומן, זהיר, סביר, אחראי ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

עלות מול תועלת

השופט כנעאן ציין שעצם גרימת החור אינה מהווה התרשלות, והיא רק אחד הסיכונים שיכולים להתממש בעקבות העקירה. השאלה היא, האם פעל הרופא באופן תקין בהינתן הסיכון שניצב מולו.

על כך השיב השופט בשלילה. הוא הסביר כי בשל המבנה האנטומי של הצעיר, לרבות חדירת שורשים לסינוס, מדובר היה בעקירה מסובכת בעלת סיכון מוגבר להותרת חור. אפילו הנתבע הודה בכך שלצעיר עדיף היה לעבור את העקירה בבית-חולים ולא אצלו. אלא שהצעיר בחר, מסיבות השמורות עמו, לבצע את הטיפול אצל הרופא.

בנסיבות אלה, קבע השופט, נדרש היה מהרופא לנקוט משנה זהירות אחרי העקירה, ולערוך לתובע בדיקת "נשיפה" שתפקידה לוודא כי לא נותר חור בחלל פיו אשר יעמיד אותו בסיכון.

"בחינת פעולותיו של הנתבע לאחר ביצוע פעולת העקירה", כתב, "מובילות למסקנה כי אי-ביצוע בדיקת הנשיפה הייתה בלתי מידתית ובנסיבות בלתי סבירה, שכן התועלת ממנה עולה בהרבה על הנזק מאי ביצועה. הבדיקה אינה כרוכה בעלות מיוחדת, אך מאידך גיסא, אי ביצועה יכול להוביל לנזק משמעותי לתובע כפי שאירע בפועל".

בתוך כך דחה השופט את טענת ההגנה לפיה אין לצפות מהנתבע לבצע את הבדיקה, שכן רופאי שיניים לא מבצעים אותה בשוטף והיא אינה חלק מהפרקטיקה הרפואית המקובלת. לדברי השופט, פרקטיקה מקובלת אינה חזות הכול והיא רק אחד מהפרמטרים לבחינת רשלנות רפואית, כאשר ישנם מקרים קונקרטיים כמו זה של התובע שבהם נדרש הרופא להתאים עצמו לסטנדרט רפואי מחמיר על-מנת למנוע נזק למטופל ולהיחשב כמי שלא התרשל.

בסופו של יום נפסק לתובע פיצוי בסך 198,246 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'. בנוסף נפסקו לו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כ-50,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד יהודה אדרי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מירב עטרה-ברגר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין