עמידר הסכימה למכור דירה בהנחה גדולה בהתחשב בכך שבנה של הדיירת גר איתה. לאחר שהתברר כי הוא נפטר היא העלתה את המחיר מחצי מיליון ל-750 אלף שקלים. תביעה שהוגשה נגדה בעקבות זאת נדחתה
דיירת של "עמידר" הייתה אמורה לרכוש לפני כ-4 שנים את הדירה בה התגוררה עם בנה תמורת כחצי מיליון שקלים. אחרי שנפטרה, התברר שהבן שלה הלך לעולמו עוד לפני שקיבלה את הצעת הרכש, ולפיכך עמידר הודיעה לנכדה שירשה את הדיירת והייתה אמורה להשלים את העסקה במקומה, שהמחיר יעלה ב-250 אלף שקלים. עתירה שהגישה הנכדה נגד החברה ומשרד הבינוי השיכון בעקבות זאת, נדחתה לאחרונה. השופטת הבכירה רחל ברקאי מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב קבעה כי המנוחה קיבלה הנחה גדולה משום שהוגדרה כ"משפחה", אבל לאחר פטירת הבן ההרכב המשפחתי השתנה ולפיכך הייתה "עמידר" רשאית לעדכן את המחיר.
ב-2017 המנוחה הגישה ל"עמידר" בקשה לרכוש את הדירה וציינה בה שהיא גרה עם הבן שלה. מספר חודשים לאחר מכן היא קיבלה מהחברה הצעה לרכוש את הדירה תמורת כחצי מיליון שקלים – מחיר שמשקף הנחה של 82.5% שמגיעה להרכב של משפחה.
כחצי שנה לאחר מכן הדיירת נפטרה. לפי החוק, במצב כזה היורשים של הדייר הציבורי המנוח זכאים להשלים את הרכישה במקומו. בהתאם לכך, ביקשה הנכדה של המנוחה לבצע את העסקה אבל אז התגלה לעמידר שבנה של המנוחה נפטר כחודש לפני ששלחה את הצעת הרכש. מאחר שבמועד הזה המנוחה גרה בדירה לבד רצתה עמידר להעלות את המחיר כיוון ששיעור ההנחה לו זכאי דייר בודד נמוך יותר.
בינתיים, התקופה שהקציבה עמידר לשם ביצוע העסקה חלפה והנכדה פנתה לוועדת החריגים במשרד הבינוי והשיכון, שאישרה לה לסיים את הרכישה לפנים משורת הדין אבל בכפוף לעדכון גובה ההנחה. בהתאם לכך, ביקשה עמידר תוספת של כ-250 אלף שקלים.
בעתירה שהגישה הנכדה בעקבות זאת נגד "עמידר" ומשרד השיכון באמצעות עו"ד גיא בית און, היא טענה כי יום הגשת הבקשה לרכישה הוא המועד שלפיו צריכה להיקבע ההנחה, ובמועד הזה סבתה גרה עם בנה.
"עמידר", שיוצגה באמצעות עו"ד ליטל פאשה ממשרד רן שדה ושות' ומשרד השיכון שיוצג באמצעות עו"ד הילה גורדון, טענו לעומת זאת שיש לסלק את העתירה על הסף בין היתר משום שהוגשה יותר משנה אחרי ההחלטה של ועדת החריגים.
מעבר לכך, נטען כי שיעור ההנחה נקבע לפי המצב המשפחתי במועד ההודעה על תנאי הרכישה, ובמועד זה הבן כבר נפטר והמנוחה התגוררה לבד.
שינוי לגיטימי
השופטת הבכירה רחל ברקאי קיבלה את עמדת עמידר ומשרד השיכון. היא קבעה כי העתירה אכן הוגשה בשיהוי שמצדיק לדחות אותה על הסף וכי גם לגופו של עניין אין מקום לקבלה.
השופטת הבהירה שחוזה המכר עם הדייר נרקם למעשה במועד שבו הוא מקבל הודעה על תנאי הרכישה עם כל הפרטים הרלוונטיים לעסקה ומשלם את דמי הטיפול – פעולה שמבטאת למעשה את הסכמתו להצעת הרכש.
בנסיבות שבהן עמידר לא ידעה על פטירת הבן כששלחה את ההצעה והדבר התגלה לה רק בדיעבד, ההחלטה שלה ושל משרד השיכון להשלים את הפער בשיעורי ההנחה בשל השינוי שחל בהרכב המשפחתי הייתה לגיטימית.
לפיכך, העתירה נדחתה. עם זאת, השופטת המליצה לאפשר לעותרת באופן חריג להשלים את הליך המכר בתוך 3 חודשים ולא חייבה אותה בהוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין