נדחתה תביעתם של מוכרי דירה לפיצוי מוסכם ונזקים נוספים שנגרמו להם כתוצאה מאיחור קל של הקונה בתשלומים. ביהמ"ש: המוכרים סיכלו במתכוון את ההסכם ודרשו בחוסר תום לב את מלוא הפיצוי המוסכם.
באוקטובר 2013 חתמו בני זוג על הסכם למכירת דירתם ובאותו זמן חתמו על הסכם לרכישת דירה חדשה. הרוכשת שילמה להם את התשלום הראשון בסך 183,500 שקל בזמן, אך נתקלה בקשיים בהעברת התשלום השני שעמד על 400 אלף שקל, בשל שביתה בלשכת רישום מקרקעין אשר הערימה עליה קשיים במכירת דירתה הקודמת.
לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים בדבר הארכת המועד לתשלום בעשרה ימים, אולם גם הפעם הרוכשת לא עמדה בזמנים, משום שלא קיבלה את הכספים ממכירת דירתה בזמן.
בו ביום שקיבלה את הכספים – שבוע אחרי המועד המוסכם – הזדרזה הרוכשת להודיע למוכרים כי הכספים מצויים בידה אך המוכרים התעקשו לקבל את מלוא הפיצוי המוסכם בסך 83 אלף שקל כתנאי להמשך ביצוע העסקה.
הרוכשת – שסברה כי אינה צריכה לשאת במלוא הפיצוי בגין הפרה שלא הייתה תלויה בה ושלא גרמה כל נזק למוכרים – הציעה להם פיצוי חלקי בסך 40 אלף שקל על מנת להביא לסיומה הטוב של העסקה. אולם המוכרים לא נענו לה ומכאן נסללה הדרך להליכים משפטיים מייגעים.
ב-2014 הגישו המוכרים תביעה בסך 177 אלף שקל כנגד הרוכשת בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הפרת ההסכם, בהם ביטול ההסכם לרכישת הדירה החדשה. סכום התביעה היה מורכב מ-83 אלף שקל סכום הפיצוי המוסכם בהסכם המכר, 69 אלף שקל – הפיצוי המוסכם שנאלצו לשלם למי שמכרו להם את הדירה החדשה, 7,500 שקל בגין תשלומי המשכנתא שהרוכשת הייתה אמורה לכסות ו- 1500 שקל דמי תיווך ששילמו לחינם.
כעבור שנתיים, תבעה הרוכשת את המוכרים להשיב לה את הסך של 183,500 שקל ששילמה על חשבון התמורה.
שתי התביעות נידונו במאוחד בבית משפט השלום בבאר שבע, שדחה באחרונה את תביעת המוכרים מכל וכל וקיבל את תביעת ההשבה של הרוכשת.
במודע ובמכוון
השופטת נעם חת מקוב מתחה ביקורת קשה על התנהלות המוכרים וכתבה כי ניתן היה להקטין את הנזק במספר נקודות זמן ובסכומים פעוטים יחסית, אך המוכרים נמנעו מלעשות זאת.
לדברי השופטת, למוכרים היו מספר הזדמנויות להשלים את כל העסקאות – הן את עסקת המכר והן את עסקת הרכישה – בעלויות זעומות ונמוכות לאין שיעור מהנזקים שנגרמו להם בסופו של דבר. אולם המוכרים במודע ובמכוון סיכלו את ההסכמים בטענה התמוהה כי את האמור בהסכם יש לבצע "אות באות". גישה זו קבעה השופטת היא חסרת תום לב ואף מנוגדת לקבוע בהסכם.
עוד השופטת קבעה כי ההארכה שנתנו המוכרים לרוכשת היא מעין תוספת להסכם ולכן אם איחרה בתשלום לאחר מכן הרי שמדובר באיחור של מספר ימים המהווה הפרה קלה בלבד, שאינה מצדיקה עמידה על תשלום מלוא הפיצוי המוסכם.
השופטת פסקה בנוסף כי המוכרים לא זכאים לפיצוי המוסכם בשל קיום החוזה שלא בתום לב, ובשל הפרת חובתם להקטין את הנזק גם לא יקבלו פיצוי על יתר הנזקים שתבעו, למעט 3000 שקל בגין תשלומי משכנתא, שיקוזזו מהכספים שישיבו לרוכשת. המוכרים חויבו בהוצאות בסך 4,500 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 19 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבנר שטמר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שלמה אביטן
עו"ד לידר רייכמן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין