עלו בזכותו ארצה – אך התנגדו שיזכה בירושה - פסקדין

בן העדה האתיופית היה הראשון ממשפחתו להגיע לישראל. על רקע עזרתו בהעלאת הוריו ואחיו – קיבל צוואה לטובתו. ביהמ"ש הכריע בשאלת תוקפה

כפיות טובה או צעד לגיטימי? בני משפחה ממוצא אתיופי הגישו התנגדות לצוואת הוריהם שלפיה אחד מאחיהם – זה שעלה ראשון לישראל ועזר לכולם להגיע אחריו – יהיה היורש הבלעדי. בפסק דינה שניתן לאחרונה, דחתה השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון את ההתנגדות, והורתה על קיום הצוואה. בשל מות היורש, ילדיו הם אלה שיזכו בעיזבון.

מדובר במשפחה ממוצא אתיופי שאביהם המנוח של מבקשי קיום הצוואה היה הראשון להגיע לישראל, וסייע להוריו ואחיו לעלות אחריו. לאחר השתקעות המשפחה בישראל, ערכו ההורים בשנת 2006 צוואה לטובת אותו בן, תוך נישול יתר ילדיהם. בנובמבר 2011 נפטר האב ובמרץ 2019 הלכה לעולמה האם. כחצי שנה לאחר מכן, במהלך ספטמבר, מת היורש על-פי הצוואה.

בהתנגדות שהגישו האחים שנושלו, טענו שעצם עזרתו של היורש בהעלאת המשפחה ארצה אינה מצדיקה את הדרתם מהעיזבון. נטען, בהקשר הזה, שיחסיהם עם ההורים המנוחים היו מצוינים, וכי לא הייתה סיבה ממשית להעדיפו על פניהם. בתוך כך טענו המתנגדים לפגם בדמות חתימת עדים שאינם דוברי אמהרית על הצוואה, באופן הגורר – כך לשיטתם – את ביטולה.

מנגד טענו ילדי היורש המנוח, שנכנסו בנעליו כיורשיו, כי סביהם העריכו מאוד את אביהם נוכח מאמציו להעלותם ארצה ורצו לגמול לו על עזרתו הרבה – ומכאן הצוואה לטובתו. צוין, בהקשר לכך, שעזרתו לא הסתכמה בעצם העלאתם, אלא אף בסיוע כלכלי למשך כעשור טרם העלייה, כמו גם בתהליך רכישת דירה בישראל.

אשר לפגם הנטען בצוואה, הבהירו המבקשים שעל הצוואה כתוב כי תורגמה לסביהם לאמהרית, ומכאן שהבינו את תוכנה ומדובר במסמך התקף משפטית.

אביו "הילל" אותו

השופטת סער דחתה את טענות המתנגדים הן בקשר לפגם הנטען בנוגע לתרגום הצוואה לשפת המקור של הוריהם, והן ביחס להגיונה - על רקע העזרה הרבה שהעניק להם אבי המבקשים. אשר לסוגייה הראשונה, הבהירה השופטת כי נרשם על גבי הצוואה מפורשות כי הוקראה ותורגמה למנוחים, כך שעל פניה – היא נחשבת לתקינה.

במצב שנוצר, הסבירה השופטת, נטל השכנוע להוכיח שהמנוחים לא הבינו את תוכן הצוואה נותר על כתפי המתנגדים, ואולם למסקנתה הם כשלו בהרמתו – ולכן יש לדחות את ניסיונם לבטל את הצוואה בשל עילה זו.

אשר למניע מאחורי בחירת ההורים לצוות את כל רכושם לאבי המבקשים, מצאה השופטת שהוא נעוץ בעזרה הרבה שהעניק להם הן בעודם באתיופיה, הן בסיועו להעלותם ארצה, והן במהלך שהותם בישראל. צוין שהבן "עזר להם ברכישת הדירה, וכן סייע להם בכל הנדרש על מנת להסתדר בארץ. יתרה מכך, היורש ז"ל אף סייע לאחיו המתנגדים לעלות ארצה, וכן סייע להם במהלך חייהם בארץ".

עדות מרכזית שנשמעה, בהקשר הזה, הייתה של אחד המבקשים, שסיפר כי שמע את סבו "מהלל" את אביו על הסיוע הרב שהעניק לו ולאם. כמו כן העיד כי שמע את הסב המנוח אומר שברצונו להוריש לאביו את דירתו, כפי שלבסוף נכתב בצוואה. עוד עלה מהראיות, שלאחר פטירת הסב עברה הסבתא להתגורר בבית בנה-היורש, כאשר משפחתו סייעה בטיפול בה.

נוכח כל האמור התרשמה השופטת שמדובר בצוואה המשקפת נכוחה את רצון המנוחים, כך שיש לדחות את ההתנגדות לה, תוך חיוב מגישיה ב-20 אלף שקל הוצאות לטובת ילדי היורש.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.