בת 23 פסעה ברחוב ונתקלה בחלק מעמוד שהוסר בצורה רשלנית. חוקר מטעם העירייה החתים אותה על כתב ויתור בתמורה לפיצוי של 2,000 שקל. בית המשפט ביטל את ההסכם וקבע שהנפגעת הוטעתה.
התובעת נפגעה ב-2013 כשצעדה ממקום עבודתה לכיוון ביתה ברחובות. היא נתקלה בחלק מעמוד שלא הוסר בשלמותו, נפלה ונחבלה. חוקר מטעם העירייה אמר לה שאין סיכוי לתביעה והיא הסכימה לחתום על הסכם פשרה בתמורה לפיצוי מגוחך. תביעה שהגישה התקבלה לאחרונה והיא תפוצה ב-196,896 שקל.
התובעת סיפרה כי בעודה פוסעת על המדרכה נתקלה רגלה בחלק מעמוד שלא הוסר בשלמותו. כתוצאה מכך וכשניסתה לבלום את המעידה נפלה ונחבלה ברגלה השמאלית, בעיקר בקרסול.
לדבריה, מספר חודשים לאחר האירוע היא חתמה על ״שטר קבלה ושחרור״ שלפיו עיריית רחובות תשלם לה 2,000 שקל כנגד ויתור על כל תביעה בקשר לתאונה. היא ציינה בהקשר זה כי לאחר שאמה דיווחה על התאונה למחלקת פניות הציבור של העירייה, יצר עמה קשר חוקר מטעם העירייה. הם נפגשו במקום התאונה והחוקר הבהיר לה שלא מדובר במפגע שיכול לזכות אותה בפיצוי ועדיף שתוותר. החוקר עמד על כך שמדובר ב״בליטה קטנה העומדת בתקן״ וכי האחריות לתאונה מוטל עליה בלבד.
בהמשך התברר שהחוקר מכיר את אמה שכן הם גדלו באותו מושב. האם התקשרה אליו והוא הבהיר גם לה בשיחה שהייתה בעלת נימה אישית שאין כל סיכוי לתביעה. בנסיבות אלה ובעקבות ההטעיה מצד החוקר היא הסכימה לחתום על ההסכם.
העירייה טענה מנגד כי אין בסיס לביטול ההסכם וטענות התובעת נוגעות, לכל היותר, לכדאיות העסקה. עוד היא טענה שחלקו של עמוד שלא הוסר בשלמותו וממנו נפגעה התובעת אינו מהווה מפגע.
מצג מטעה
אך השופטת ריבה שרון מבית משפט השלום בפתח תקווה התרשמה שעדותה של התובעת הייתה מהימנה ועקבית וקיבלה את גרסתה. היא ציינה שמהתמונות שהוגשו ניתן לראות כי מדובר בשארית עמוד שנוסר וחתיכה ממנו נותרה בולטת מעל פני שטח המדרכה. חתיכת העמוד ממוקמת בסמוך לשפת המדרכה ויש סביבה תיקוני בטון שגם הם יוצרים שינויי גובה במדרכה.
השופטת הוסיפה שהעירייה לא הצביעה על ״תקן״ כלשהו המאפשר הותרת חלקים מעמודים נטועים בתוך המדרכה. גם לא הוגשה חוות דעת מומחה כדי לתמוך בטענה כי אין מדובר במפגע.
זאת ועוד, אין מחלוקת כי במועד הגשת התביעה העירייה כבר הסירה את העמוד במלואו והמדרכה באזור תוקנה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שמדובר במפגע שנוצר בתחומה של העירייה ויש לצאת מתוך הנחה כי היא ידעה או הייתה צריכה לדעת עליה. ״מצופה מהנתבעת לנהוג באחריות ולוודא כי הסרת העמוד מתבצעת באופן שאינו מותיר מפגע או סכנה להולכי הרגל״ כתבה.
ביחס לכתב הוויתור קבעה השופטת שיש הצדקה לביטולו מאחר שהחוקר הציג לתובעת מצג מטעה ולכל הפחות רשלני שעל בסיסו נחתם ההסכם.
בסיכומו של דבר ובהתאם לחוות דעת רפואית שלפיה התובעת נותרה עם נכות של 10% קבעה השופטת שהיא זכאית לפיצוי בסך 196,896 שקל.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מיכל הלמן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין