העמותה מפעילה סמינר לבנות וזכאית לפי החוק לפטור חלקי מארנונה. במשך כמה שנים העירייה חייבה אותה בארנונה מלאה בטענה כי רוב התלמידות הן תושבות חו"ל. לאחרונה פסק ביהמ"ש המחוזי שעליה להשיב לעמותה סכומים רטרואקטיבית
השופט אלכסנדר רון קיבל לאחרונה תביעה נגד עיריית ירושלים שהגישה עמותה המפעילה סמינר לבנות בבירה. העמותה חויבה בארנונה מלאה אף שהיא זכאית לפטור חלקי כמוסד חינוך. בעקבות עתירה לעליון היא קיבלה את הפטור אך העירייה סירבה להחזיר לה כספים רטרואקטיבית. השופט רון דחה את טענות העירייה בנושא וחייב אותה בהשבה.
עמותת נווה ירושלים מפעילה סמינר לבנות בירושלים משנת 1983. עד שנת 2003 היא היתה זכאית לפטור חלקי מתשלום ארנונה. זאת, בהתאם להוראה בפקודת מסי העירייה שמעניקה הנחה של 67% למוסד חינוך כמו סמינר.
ב-2003 החליטה העירייה על הפסקת הענקת הפטור לעמותה. הטענה המרכזית של הרשות הייתה שמרבית התלמידות (80%) אינן תושבות ירושלים ורבות מהן תושבות חו"ל. העירייה ציינה בהתכתבות מול העמותה כי בנסיבות אלה היא לא עומדת בקריטריון לפטור הקובע שעל המוסד לשרת בעיקר את תושבי הרשות.
ב-2014 ולאחר שניסיונותיה להחזיר את הפטור עלו בתוהו העמותה עתרה לבית המשפט העליון. בזמן שהעתירה הייתה מונחת על שולחן בג"צ, פסק בית המשפט בהרכב מורחב ובדעת רוב במקרה דומה שעסק בעמותת "עטרת בנות ירושלים". בפסק הדין נקבע כי העירייה לא רשאית לקבוע כקריטריון לפטור תנאי שלפיו המוסד משרת בעיקר את תושבי העיר ואין לכך עיגון בחוק. במקרה של "עטרת" הושבה הארנונה ששולמה ביתר לעמותה.
בנסיבות אלה הבינו הנוגעים בדבר כי אין טעם בהמשך הדיון בעניין נווה ירושלים והממונה על המחוז הודיע לעמותה כי בקשתה להכיר בה כמוסד חינוך לצורך הפטור מאושרת.
בהתאם, העתירה נמחקה. ואולם, העירייה פעלה ליישום הפטור החל ממועד מתן האישור של הממונה (שנת 2015) אך סירבה להשיב רטרואקטיבית לעמותה כספים שנגבו שלא כדין.
בנסיבות אלה הגישה העמותה תביעה לבית המשפט וטענה כי עמדת העירייה תמוהה והיה עליה להחיל את הפטור גם לגבי שנים קודמות.
העירייה טענה כי הייתה הצדקה להבחין בין המקרה של התובעת לבין המקרה של "עטרת" בו בוצעה השבה רטרואקטיבית. היא הסבירה בין היתר כי בין "עטרת" לבין עיריית ירושלים נחתם הסכם המעגן את זכותה להשבת הסכומים.
אין קריטריון נוסף
השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את עמדת העירייה וחייב אותה בהשבה.
הוא כתב בין היתר כי התובעת עשתה מאמץ רציף להתמודד עם דרישות העירייה ועם המצב אליו נקלעה. זאת באמצעות עורכי דין נכבדים, פניות והשגות.
השופט הוסיף כי עצם העובדה ש"עטרת" מצאה דרך להגיע לסוג של הסכמה עם העירייה, אינה משנה דבר וחצי דבר במישור המהותי. הוא כתב כי לא יעלה על הדעת שמכיוון ש"עטרת" השיגה עורכי דין שהגיעו להסכמה מסוימת עם העירייה היא תקבל השבה רטרואקטיבית, בעוד שהתובעת, שגם היא עשתה כל שיכלה, אולי באמצעות עורכי דין אחרים, לא תזכה בכך.
השופט סיכם כי העמותה זכאית להשבת שני שלישים מהארנונה ועל העירייה לשלם לה 8,197,489 שקל בתוספת ריבית והצמדה החל מינואר 2013.
עוד חויבה העירייה באגרת בית המשפט בסך של 293,284 שקל ובהוצאות בסך 75,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד ברק ופאוסט
- ב"כ המשיבה: עו"ד לזרי
עו"ד מוסא דקה
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין