העובד נכנס למאסר של 19 חודשים על עבירה של דרישת נכס באיומים. לאחר ששוחרר ביקש לחזור אבל העירייה סירבה. האם מדובר בפיטורים? בית הדין לעבודה קבע שלא
בית הדין לעבודה בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגיש עובד עירייה לשעבר נגד עיריית צפת לאחר שסירבה להחזיר אותו לעבודה כשיצא ממאסר של 19 חודשים בכלא. בתביעה הוא דרש פיצויים של כ-280 אלף שקלים על פיטורים ללא שימוע, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ועוד. בפסק הדין נקבע כי התובע לא זכאי לדבר שכן במעשיו הוא הפך את קיום חוזה העבודה לבלתי אפשרי והעירייה לא הייתה מחויבת להמתין לו בנסיבות. "התחייבות לעבודה כשמה כן היא – כוללת בחובה עבודה סדירה".
התובע עבד בעירייה ב-2006 ותפקידו האחרון היה מנהל רובע. ב-2010 הוא נכנס למעצר וכשנה לאחר מכן נכנס למאסר ממושך של 26 חודשים, בשל הרשעות בעבירות גניבה, סמים, שיבוש מהלכי משפט ועוד. לאורך תקופת המעצר והמאסר הוא יצא לחל"ת ולאחר שהשתחרר חזר לעבודה. אלא שתוך זמן קצר הוא שוב נעצר ובהמשך נכנס למאסר של 19 חודשים עקב הרשעה בעבירה של דרישת נכס באיומים.
כששוחרר ב-2017 הוא ביקש לחזור לעבוד אך הפעם העירייה סירבה. בעקבות זאת, הוא הגיש נגדה את התביעה, שבה טען כי העירייה פעלה שלא כדין כשפיטרה אותו ללא ידיעתו וקיפחה את זכויותיו.
העירייה טענה לעומת זאת שהתובע לא פוטר. עבודתו הופסקה בשל המעצר והמאסר, כך שחוזה העבודה שלו סוכל עקב נסיבות חיצוניות. היא הבהירה כי שילמה לתובע את כל זכויותיו עם סיום עבודתו אצלה, ולכן היא לא חייבת לו דבר.
אפילו לא ביקש חל"ת
סגן נשיא בית הדין לעבודה בנצרת מוסטפא קאסם קיבל את טענות העירייה. הוא קבע כי התובע היה צריך לצפות מראש שביצוע עבירה פלילית עלולה להוביל למאסר ולחוסר יכולת לקיים את חוזה העבודה.
השופט הבהיר כי העירייה לא הייתה חייבת להמתין עד לשחרורו של התובע. בהקשר הזה הוא ציין שהעירייה חיכתה מספר חודשים עד שאיישה את תפקידו וגם זה היה יותר מדי. כגוף ציבורי, הדגיש, היא מחויבת בראש ובראשונה לתושביה ואילו המתנה ממושכת לתובע הייתה פוגעת בהם.
השופט כתב כי "בנסיבות אלו קיום חוזה העבודה הפך לבלתי אפשרי, ושונה באופן יסודי מהמוסכם בין הצדדים במועד כריתת חוזה העבודה. שכן, התחייבות לעבודה כשמה כן היא – כוללת בחובה עבודה סדירה ככל עובד נורמטיבי ואין היא כוללת הסדר מכללא בדבר הסכמת המעסיק להשבת עובד לעובדתו לאחר ריצוי תקופות מאסר ממושכות".
מעבר לזה, השופט ציין כי בניגוד להתנהלותו במאסרים הקודמים, הפעם התובע גם לא הגיש בקשה לחל"ת ולא טרח לעדכן את העירייה שהוא מצפה לחזור לעבודתו.
לפיכך נקבע כי הסירוב של העירייה להחזיר את התובע לעבודה לא נחשב לפיטורים ומכאן שהעירייה לא הייתה חייבת לערוך לו שימוע. בהתאם לכך, הוא לא זכאי לפיצויים על פיטורים שלא כדין, ומאחר שהעירייה הוכיחה ששילמה לו את כל הזכויות בסיום עבודתו, גם יתר תביעותיו נדחו.
התובע חויב בהוצאות של 3,500 שקלים.
עו"ד גרה המאם
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין