ב-2014 עורכת הדין לקחה לעצמה כספים שהפקידה בנאמנות בבנק לאומי עבור מוכרת נכס. תביעה שהגישה האחרונה נגד הבנק התקבלה לאחר שבית המשפט מצא שהוא התעלם מנורות אזהרה.
עד כמה אחראי בנק להתנהלות כושלת של עורכת דין שפתחה אצלו חשבון נאמנות ומעלה בכספי לקוחותיה? זו הסוגיה המורכבת אליה נדרש באחרונה בית משפט השלום בקריית גת.
ב-2014 מכרה אישה דירה בבאר שבע תמורת 780,000 שקל. העסקה התבצעה באמצעות עורכת דין שהייתה אמורה לקבל מהקונה חלק קטן מהתמורה, להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות ולהעבירם לאחר מכן למוכרת.
בפועל, עורכת הדין קיבלה מהקונה חלק ניכר מהתמורה, כ-400,000 שקל, והפקידה את הכספים בחשבון נאמנות שניהלה בבנק לאומי עבור עשרות לקוחותיה. בהמשך התברר שהיא מעלה בכספים, רוקנה את החשבון ונמלטה מהארץ.
המוכרת הגישה תביעה נגד עורכת הדין, הרוכש ובנק לאומי. כנגד עורכת הדין ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ומול הרוכש הגיעה המוכרת להסדר פשרה.
בתביעה מול הבנק טענה המוכרת שהוא התרשל בפתיחת חשבון הנאמנות והיה עליו לדרוש מעורכת הדין לפתוח חשבון נפרד לכל עסקה. עוד לדבריה, הבנק התרשל בפיקוח על החשבון ואפשר לעורכת הדין להעביר כספים לחשבונה הפרטי ולצדדים שלישיים שלא הוגדרו כ״נהנים״ תוך התעלמות מסימנים מחשידים ונורות אזהרה.
הבנק טען מנגד שפקידיו ביצעו בדיקות מדגמיות בחשבון שלא העלו ממצאים מחשידים ושאין לדרוש ממנו לפשפש בכל שורה בחשבון. זאת, במיוחד כשה״לקוחה״ בחשבון הנאמנות היא עורכת הדין ולא התובעת.
הוא הוסיף שיש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי שכן היא גבתה מהקונה ישירות רק חלק מזערי מהתמורה ואפשרה לעורכת הדין לקחת ממנו סכומים נכבדים לחשבון הנאמנות בניגוד לחוזה.
עצם את עיניו
סגן נשיאת בית משפט השלום בקריית גת, השופט אור אדם, הבהיר שלבנק חובת זהירות כלפי נהנים בחשבון נאמנות, אף שהללו אינם לקוחותיו. חובת זהירות זו איננה רחבה ומוחלטת אך היא קיימת באופן מצומצם, בעיקר אם קיימות נסיבות מחשידות ויוצאות דופן.
השופט קבע שהתובעת לא הוכיחה שעל הבנק הייתה מוטלת חובה לפתוח חשבון נאמנות נפרד לכל אחת מהעסקאות שביצעה עורכת הדין ודרישה זו אינה סבירה.
עם זאת, הוא מצא שהבנק התרשל בפיקוח על החשבון והדגיש שבחשבון נאמנות שבו מספר רב של נהנים הבנק חייב לוודא שהכספים מוצאים לטובתם. במקרה זה התעוררו נסיבות מחשידות שוב ושוב אך הבנק ״עצם את עיניו״.
השופט הסביר שמחומר הראיות עולה שהיו העברות מהחשבון שאין להן הסבר כמו רכישה בחנות אופנה או בחנות רהיטים וכן העברות לבני משפחתה של עורכת הדין ולחשבונה הפרטי.
זאת ועוד, בתקופה של כחצי שנה ביצעה עורכת הדין 44 העברות מחשבון הנאמנות לחשבונה האישי בסכום כולל של 632,000 שקל. ״אין מדובר באירוע חד פעמי, או בסכום קטן שיכול לחמוק מעיני המתבונן בדפי החשבון״ כתב השופט וציין שאין הסבר כיצד הבנק איפשר לנאמנת לרוקן את החשבון ומדובר ב״נורה אדומה״ שהייתה נדלקת אצל כל בנק סביר.
במקביל קבע השופט שלתובעת אשם תורם של 60% מאחר שלא הסבירה מדוע הסכימה שרוב כספי התמורה יועברו לעורכת הדין ולא ישירות אליה (פרט לשני סכומים קטנים יחסית).
בסיכומו של דבר חויב הבנק לפצות את התובעת ב-161,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד של 11,700 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד בנקים רעות שקורי
- ב״כ הנתבע: עו״ד בר הלל
עו"ד צביקה מועלם
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין