ההסכם שעסק בהעברת זכויות דיירות מוגנת לא עמד בתנאי החוק, לא כלל סעיף שמבהיר כי העסקה מותנית בהסכמת בעלת הנכס ולא נכללו בו הגנות על כספו של הרוכש, שירד לטמיון. השופטת הבהירה כי העובדה שעורך הדין ייצג את הצד השני – המוכר, אינה רלוונטית
בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה עורך דין שייצג מוכר בעסקה להעברת זכויות דיירות מוגנת לפצות את הרוכש בכ-107 אלף שקל עקב רשלנות מקצועית. השופטת עידית וינברגר קבעה כי עורך הדין ניסח הסכם שלא עמד בתנאי חוק הגנת הדייר, לא הגן על האינטרסים של הרוכש ולא הזהיר אותו כי העסקה מותנית באישור בעלת הנכס. בפסק הדין הובהר כי אף שעורך הדין לא ייצג את הרוכש הוא חב כלפיו בחובת זהירות מוגברת.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד יחזקאל חרלף נגד המוכר ועורך הדין גם יחד. אלא שהמוכר לקה באירוע מוחי ונקלע לפשיטת רגל, וההליכים נגדו עוכבו. בנסיבות אלה המשיכה התביעה להתנהל רק נגד עורך הדין שיוצג על-ידי עו"ד שירן רווח.
לפי גרסת הרוכש, ב-2012 הציע לו המוכר לרכוש זכות דיירות מוגנת במבנה בו ניהל מוסך בחיפה. השניים פנו לעורך הדין, עמו הייתה להם היכרות מוקדמת, וזה ניסח עבורם הסכם להעברת הזכויות תמורת 140 אלף שקל.
לטענתו, הוא העביר לעורך הדין 30 אלף שקל עבור שכר טרחה ומסר למוכר, לפני המועד, עוד 80 אלף שקל לבקשתו. אלא שאז התברר כי לא ניתן לבצע את העסקה משום שבעלת הנכס לא אישרה אותה, וכספו ירד לטמיון.
הרוכש טען כי עורך הדין-הנתבע התרשל: הוא ניסח הסכם שלא עונה על תנאי חוק הגנת הדייר, לא כלל הוראות המגנות על זכויותיו וגרם לו לשלם כמעט את מלוא התמורה לפני שהתקבל האישור הקריטי מהבעלים.
הנתבע הכחיש שהייתה לו מחויבות כלשהי כלפי הרוכש. תחילה טען כי ייצג רק את המוכר אך בעדותו שינה גרסה וטען כי ערך עבורו טיוטה כללית לצורכי משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים. בנוסף הוא הכחיש שקיבל שכר טרחה.
לא מהימן
השופטת עידית וינברגר דחתה את טענותיו מכל וכל. היא קבעה כי בניגוד לעדותו העקבית והאמינה של התובע שנתמכה בראיות רבות, גרסתו של הנתבע לא הייתה מהימנה, השתנתה לאורך ההליך והתגלו בה סתירות.
השופטת קבעה כי הוכח שהנתבע ייצג את המוכר, ערך את ההסכם, קיבל לידיו המחאות, התחייב לטפל בהעברת הזכויות ואף נפגש עם בעלת הנכס.
עוד נקבע כי בהסכם היו ליקויים חמורים: כך למשל, לא נקבע בו כי הדייר המוגן זכאי לכל היותר ל-60% מהתמורה והיתרה שייכת לבעלים, לא נחתמו תצהירי דייר יוצא ודייר מוצע כמתחייב בחוק, והעסקה לא הותנתה באישור הבעלים.
השופטת הבהירה כי העובדה שהנתבע לא ייצג את התובע לא רלוונטית. בנסיבות שבהן ידע שהתובע לא מיוצג, סומך עליו ושם בו את מבטחו, קמה לו חובת זהירות מוגברת כלפיו, והוא הפר אותה.
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובע 40% אשם תורם מאחר שנהג בחוסר זהירות כששילם למוכר את רוב התמורה מבלי לוודא שזכויותיו מוגנות.
בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבע התרשל. לאחר הפחתת האשם התורם הוא חויב לשלם לתובע כ-85 אלף שקל עבור כספי התמורה, 8,000 שקל על עגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 14,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין