בעלי האולם הודיעו לזוג המתרגש שהאירוע לא יתקיים 24 שעות לפני המועד המתוכנן, בגלל איסור בית משפט. שופטת בימ"ש השלום בבית שאן: אין ספק שלתובעים נגרמה עוגמת נפש. הפיצוי: 55,000 שקל.
בני הזוג הגישו תביעה בבית משפט השלום נגד זוג בעלי המקום, ובה סיפרו שבפברואר 2013 נפגשו עם בעלי מתחם האירועים "אחוזת דוברובין" שביסוד המעלה, והתלהבו מהמקום.
נגרמה לכם עוגמת נפש?
עורך דין דיני נזיקין
באפריל 2013 הם חתמו על הסכם, שילמו מקדמה והכל היה סגור. לדברי התובעים, הם עשו זאת רק אחרי שהנתבעים הודיעו להם שרישיון העסק של המקום הוסדר.
החתונה הייתה אמורה להתקיים כחודש וחצי אחר כך. יום לפני היום הגדול, סביב ארבע בצהריים, הגיעו התובעים למתחם, ולפתע בעלת המקום סיפרה להם שפקח הגיע וסגר אותו.
התובעים סיפרו שהסתבר כי הרבה לפני כן ניתן צו שיפוטי שאסר שימוש במקום. מכאן, לטענתם, הנתבעים הטעו אותם באופן מכוון.
התובעים המשיכו וסיפרו שהנתבעים הציעו להם להתחתן במתחם חלופי שנקרא "עין הדיג", ובשל לחץ הזמן ומכיוון שלא היו להם אפשרויות אחרות, הם הסכימו.
אלא שלטענתם, ההבדל היה תהומי וגרם להם עוגמת נפש אדירה – המראה הכללי היה עגום ולא מטופח, האוכל לא היה אותו אוכל, החופה לא עוצבה, לא היה חדר לחתן והכלה, לא היו שירותים וחנייה מסודרים לאורחים – הכל היה שונה מהמתוכנן.
מנגד, הנתבעים טענו שנהגו ביושר. לגרסתם, רק בערב שלפני החתונה נודע להם במפתיע שיש איסור לקיים את האירוע באחוזה, למרות העובדה שבעבר הם קיבלו היתרים, שהיוו את בסיס ההתקשרות בין הצדדים.
לאחר מכן, לטענתם, הם מיד עדכנו את התובעים והחלו לחפש אלטרנטיבות. בסופו של דבר, לדבריהם, המתחם החלופי הוכן כראוי על כל היבטיו, הוגש מזון איכותי, התובעים וגם האורחים היו מרוצים מהחתונה.
עוד נטען כי התובעים טרם שילמו על האירוע, כך שבכל מקרה יש לקזז כל סכום שייפסק לטובתם.
ידעו שאסור
"אין ספק שלתובעים נגרמה עגמת נפש כתוצאה מהעתקת מקום החתונה", קבעה השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי, שהתרשמה לחיוב מעדויות בני הזוג. כיוון שבין הצדדים הייתה מערכת של אמון הדדי, הוסיפה השופטת, התובעים לא היו צריכים לבקש מהנתבעים להראות להם את האישור לקיים אירועים במקום.
לעומת זאת, השופטת הבהירה שהנתבעים סיפקו תשובות הססניות ומתחמקות. "יוצא אפוא כי בניגוד לגרסתם בתצהיר עדותם הראשית, לפיה רק ביום החתונה ידעו על האיסור לקיימה, אלא שמתשובותיהם בפניי, עולה כי ידעו על האיסור, עוד לפני חתימת ההסכם עם התובעים", התרשמה השופטת.
"במצב דברים זה", כתבה השופטת, "המסקנה המתבקשת כי ההסכם של התובעים והנתבעים הופר, וזאת עת לא עמדו האחרונים בהתחייבותם שבהסכם אותו כרתו עם התובעים, בידיעה כי לאחוזה אין אישור לקיים אירועים כלשהם, לרבות חתונת התובעים".
בנוגע לטענות התובעים בדבר טיב השירות שניתן בחתונה, וכן ביחס לטענות הקיזוז, השופטת הסבירה כי למעשה מדובר בחוזה חדש, שנכרת בעל-פה, ולא בחוזה המקורי, שלמעשה בוטל כתוצאה מהפרת הנתבעים.
בהתאם, השופטת קבעה כי עניינים אלה יתבררו במסגרת תיק נוסף בין הצדדים, המתנהל בטבריה.
משכך, בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה חלקית וקבעה שהנתבעים ישלמו לתובעים 50,000 שקל על עוגמת הנפש וכן יחזירו להם את המקדמה בסך 5,000 שקל. בנוסף השופטת חייבה את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,250 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ערן צור
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אהוד רז
* עורך דין רז נפתלי עוסק בדיני חוזים ומסחר
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין