המדינה התעלמה מעובדת "שיבא" שהותקפה מינית – ותפצה - פסקדין

עובדת בהריון חוותה הערות בוטות ומעשים מגונים ממטופל במחלקה הפסיכיאטרית ובמקביל הפילה את העובר – אך זכתה לאפס מענה מהגורמים הרלוונטיים. היא תקבל 90 אלף ש'

"רוצה ללקק את ה-XXX שלך, ללפף את רגלייך סביב ראשי": הערות בוטות אלו ואחרות קיבלה עובדת לשעבר ב"שיבא" ממטופל מטרידן. העובדת, שהייתה אז בהיריון, חוותה הפלה, ולאחר האירוע הטראומתי אף זכתה לאדישות מצד הגורמים הרלוונטיים בבית החולים, בראשם הממונה על מניעת הטרדות מיניות. בית הדין לעבודה בתל אביב ביקר את התנהלות המדינה, וחייבה לשלם לעובדת 90 אלף שקלים.

במועד הרלוונטי להליך הועסקה התובעת במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה ב"שיבא" תל השומר. באחד הימים, בעת שהייתה בדרכה לפגישה טיפולית, פנה אליה מטופל כלשהו בהערות והצעות מיניות בוטות: "אני רוצה ללקק את הכוס שלך, ללפף את הרגליים שלך סביב הראש שלי, איזה רגליים ארוכות יש לך".

עד מהרה הפכו ההטרדות למעשים, כשהמטופל נצמד לעובדת והחל לגעת בישבנה ובאיבר מינה. התובעת, מצדה, צעקה עליו שיפסיק לגעת בה ושיתרחק, עד שלבסוף הצליחה להיחלץ מידיו. היא הייתה אז בתחילת היריון, כאשר במהלך ההטרדה החלה לסבול מדימום, אשר בהמשך התברר כהפלה.

בתביעתה סיפרה העובדת שהביאה את האירוע הקשה לידיעת לא פחות מ-7 גורמים שונים במקום עבודתה, אלא שבית החולים נהג בהתעלמות מוחלטת – עד שנאלצה להתפטר עקב הרעת תנאים. בקשתה הייתה לחייב את המדינה, כבעלת המרכז הרפואי, לפצותה בגין אי-מניעה וטיפול בהטרדות, הפלייתה מחמת מין, עוגמת נפש והפסדי השתכרות. לתביעה הצטרפה שדולת הנשים בישראל.

מנגד טענה המדינה שבית החולים טיפל בתלונת העובדת במסירות, ברגישות וביעילות, תוך עדכונה בצעדים שבוצעו מול המטרידן והצעת פתרונות וחלופות במחלקה ומחוצה לה. במישור המשפטי נטען שעל התביעה להידחות על הסף, משאין מדובר במטריד שהינו "עובד" או "ממונה מטעם המעסיק", כדרישת החוק למניעת הטרדה מינית.

ביקורת קשה על הממונה

אלא שמסקנת השופטת מירב קליימן הייתה שניתן לחייב את המדינה בפיצוי אף בהיעדר תחולת החוק למניעת הטרדה מינית, וזאת מכוח עקרון תום הלב. "חובת תום הלב המוטלת על מעסיק שזורה כחוט השני לאורך שנותיה של פסיקת בתי הדין לעבודה, וממנה ניתן לגזור את חובתו לדאוג עבור עובדו לסביבת עבודה בטוחה ונקיה, ובכלל זאת חפה מפגיעות והטרדות מיניות", הסבירה.

קביעת השופטת, לאחר שמיעת העדויות, הייתה נחרצת: שבית החולים לא עשה די בנושא מניעת הטרדות מיניות. כך למשל, לא נערכו הדרכות וסדנאות ייעודיות בנושא, כאשר חוזר מנכ"ל בעניין טיפול בתלונות עקב הטרדה מינית במהלך טיפול יצא רק כשנה לאחר המקרה נשוא ההליך. גם ברמה הפרטנית, של התובעת, שוכנעה השופטת שהמענה מצד בית החולים היה לא מספק בעליל.

כך, ממסכת הראיות עלה שמנהל בית החולים השיקומי מצא לנכון לשלוח לעובדת מסרון בודד, יותר משבוע לאחר ההטרדה הקשה, במסגרתו הביע "צער" על האירוע ועל "החוויה האישית הקשה שלך בחזית הפוריות". הפרופסור הציע לתובעת "שנשוחח בתחילת השבוע (לא אהיה פנוי במשך היום)" – אלא שתקשורת נוספת בין השניים, כך השופטת, לא באמת בוצעה.

ביקורת נוקבת הופנתה, במסגרת פסק הדין, כלפי הממונה על מניעת הטרדות מיניות ב"שיבא", אשר הלכה למעשה הדירה רגליה מהתובעת והאירוע הקשה שחוותה. "ישנו כשל בכך כי המחזיקה בתפקיד מפתח כה חשוב למקרה זה" - כתבה השופטת - "לא נפגשה עמה מעולם ולא שוחחה עמה, לא עשתה מאמצים לבירור תלונתה, ולמעשה ציפתה כי התובעת היא זו שתמשיך ותפנה אליה".

בשל הפרת חובת תום הלב כלפי העובדת, סיכמה השופטת, על המדינה לפצותה ב-75 אלף שקל, בתוספת 15 אלף שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד שיר-אל נקדימון ועו"ד סופיה ליאל סימון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אביעד בן-יעקב (פמת"א אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.