העובד טען שזכויותיו קופחו וביקש לחייב את בעלי החברה באופן אישי בפיצוי. ביה"ד הבהיר שהפרת חוקי עבודה לכשעצמה היא לא עילה להרמת מסך
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש עובד זר בתחום התברואה נגד בעלי החברה שהעסיקה אותו, במטרה לחייבם אישית בתשלומים שלטענתו הוא זכאי להם מתוקף עבודתו. השופט תומר סילורה קבע שהתובע לא הניח תשתית ראייתית מוצקה לצורך הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים אישית בתשלום זכויות הסוציאליות.
התובע, מבקש מקלט מניגריה, הועסק בחברה למשך כ-3.5 שנים בעבודות ניקיון על גבי משאית זבל. מספר חודשים לאחר תום עבודתו החברה נכנסה להליכי פירוק והתובע הגיש נגדה תביעת חוב במטרה לקבל תשלומים שלטענתו טרם שולמו לו (שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועוד). התביעה התקבלה חלקית בלבד והוא קיבל כ-40% מהסכום שנתבע. בתביעתו שהוגשה לבית הדין באוגוסט 2019 התובע עתר לחיוב הנתבעים ביתרת הסכום.
לטענתו, שני הנתבעים הם הבעלים של החברה (נתבעת 2) ו"האיש מאחורי הקלעים, הרוח החיה" בחברה, "מי שעל פיו יישק דבר" (נתבע 3). לדבריו יש לחייבם אישית בסכום החוב לנוכח סדרת פעולות שביצעה כלפיו החברה באופן פסול ותוך ניצול מסך ההתאגדות לטובתם. בין היתר טען התובע כי החברה הפיקה עבורו תלושי שכר פיקטיביים ונתנה לו צ'קים ללא כיסוי.
מדובר לטענת התובע בהתנהלות שיש בה אלמנט של מרמה ולפיכך מוצדק להרים מסך נגד הנתבעים ולהטיל עליהם אחריות ישירה לחובו.
הנתבעים התגוננו בטענה שהחברה כיישות משפטית נפרדת, ולא הם, היא זו שהעסיקה את התובע. בנסיבות אלה, טענו, אין בינם לבין התובע יריבות כלשהי והתביעה צריכה להידחות.
טענות פורחות באוויר
השופט סילורה הסביר כי בהתאם לפסיקה הרמת מסך תיעשה במקרים קיצוניים וחריגים בלבד, ולא כעניין שבשגרה. עובד המבקש להטיל אחריות אישית על בעלי החברה, כתב, נדרש לפרוש תשתית עובדתית מלאה ומקיפה המראה שבעלי המניות משתמשים לרעה במסך ההתאגדות לצורך טובתם האישית.
השופט ציין שבהתאם לפסיקה, הפרת חוקי העבודה השונים לכשעצמה אינה מהווה עילה להרמת מסך. לדבריו, פסיקה עדכנית מהעת האחרונה הקשיחה אף עוד יותר את התנאים להרמת מסך, כך שבפני התובע עומד נטל כבד ביותר.
השופט קבע שהתובע לא עמד בנטל זה. לדבריו טענות התובע השונות לא הוכחו ואף אין בהן כדי להצביע על שגרת מרמה מצד הנתבעים. כך, ביחס לסוגיית התלושים הפיקטיביים כתב השופט שהתובע בכלל לא הסביר מדוע הוא חושב שמדובר בתלושים לא אותנטיים.
גם בסוגיית הצ'קים ללא כיסוי נקבע שהתובע הפריז בטענותיו. לדברי השופט מדובר בצ'ק האחרון בלבד שקיבל התובע מהחברה, שלא כובד בגלל כניסת החברה לחדלות פירעון על רקע חוב לא צפוי במס הכנסה של כ-11 מיליון שקל. השופט הטעים שלא מדובר בהתנהלות שגרתית מצד הנתבעים שנועדה לנצל את מסך ההתאגדות, אלא באירוע חד פעמי.
"נחזור ונדגיש, כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים", כתב השופט תוך שדחה את התביעה. הוא קבע שעל התובע להסתפק בסכומים שקיבל מביטוח לאומי בגין תביעת החוב שהגיש.
- ב"כ התובע: עו"ד אברהם סרוסי
- ב"כ הנתבעים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ניסן קזיוף
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין