הכסף הועבר מחשבונה הפרטי של האישה. לאחר שבני הזוג נפרדו ונפטרו, בנותיה טענו שמדובר בכספה בלבד ואילו בניו של הבעל טענו שחצי שייך לאביהם. המחוזי הכריע לטובת הבנות
בית המשפט המחוזי בנצרת קבע לאחרונה בדעת רוב כי שתי בנותיה של קשישה שהלכה לעולמה ב-2013 יקבלו 75% מ-3.5 מיליון שקלים שהועברו מחשבונה הפרטי לחשבון משותף שלה ושל בעלה המנוח, בהתאם לחלקן בירושה שלה. בכך בוטל פסק דין של בית המשפט למשפחה שקבע כי מדובר בכספים משותפים לבני הזוג כך שחצי מהם שייכים למנוח, ומכאן שלפי חלוקת הירושה שזיכתה אותו ב-25% מהעיזבון בניו אמורים לקבל 62.5% מהסכום.
כשהמנוחים התחתנו לכל אחד מהם כבר היו ילדים מנישואים קודמים: למנוחה שתי בנות ולמנוח שני בנים. ב-1997 הם נפרדו וחתמו על הסכם גירושין. אבל ההסכם לא אושר בערכאה משפטית מאחר שהמנוחה עברה אירוע לב, ויצא שהם מעולם לא התגרשו פורמאלית אף שחיו בנפרד.
ב-2013 המנוחה נפטרה ובנותיה נקלעו לסכסוך ירושה מול בעלה שבסופו הסתיים בפשרה שלפיה אף שבני הזוג היו פרודים יזכה המנוח ב-25% מהעיזבון ובנותיה ב-75%.
בהמשך המנוח נפטר ופרץ סכסוך בין הבנות לבין הבנים שלו לגבי כ-3.5 מיליון שקל שהיו בחשבון המשותף של המנוחים. הבנות טענו כי מדובר בכספים שהיו שייכים לאמן והועברו בדרך לא ברורה מחשבונה הפרטי לחשבון המשותף ב-2003. לעומתן, טענו הבנים כי מדובר בכספים משותפים ולכן הם זכאים לחצי מהכסף בתוספת חלקו של אביהם בירושה – ובסך הכל 62.5% מהסכום.
לאחר שבית המשפט הכריע לטובת הבנים הגישה אחת מבנותיה של המנוחה ערעור לבית המשפט המחוזי שהתקבל לאחרונה בדעת רוב של השופט הבכיר שאהר אטרש והשופט ערפאת טאהא, כנגד דעת המיעוט של השופטת תמר נסים שי.
התנהלות תמוהה
בפסק דין שכתב השופט טאהא הוא ציין כי בית המשפט למשפחה יצא מנקודת הנחה שהמנוחים היו זוג ולכן הכספים משותפים, וגם אם הועברו מחשבון פרטי של המנוחה – הדבר מעיד על כוונתה להעניק למנוח חצי במתנה.
אלא שמדובר בקביעה שגויה שכן בפועל המנוחים לא היו בני זוג כבר מ-1997 – עמדה שהובעה גם במסגרת הפשרה שגובשה בנוגע לחלוקת הירושה. השופט הוסיף כי גם אם המנוחים לא התגרשו רשמית הם היו פרודים וניהלו חיים כלכליים וזוגיים נפרדים, ומאחר שהכספים הועברו לחשבון המשותף 6 שנים אחרי הפרידה ההנחה היא שמדובר בכספים ששייכים למנוחה בלבד.
השופט אף לא הסכים שעצם ההעברה מעידה על כך שהמנוחה העניקה למנוח חצי מהכספים במתנה. ראשית, כלל לא ידוע מי ביצע את ההעברה ומדוע. בנוסף, באותה תקופה המנוחה הייתה במצב נפשי ורפואי קשה כך שספק אם הייתה כשירה. כמו כן, תהה השופט לגבי התנהלות המנוח שתחילה משך את כל הכסף לחשבון הפרטי שלו וכחצי שנה לאחר מכן העביר אותו חזרה.
עוד ציין השופט כי מאחר שבמועד ההעברה המנוחים לא היו זוג לא מתקיימת הנחת הבסיס שמדובר במתנה. הוא הוסיף כי גם אם המנוחה היא זו שביצעה את הפעולה לא ברור מדוע לא העבירה פשוט חצי מהסכום ישירות לחשבון של המנוח.
משכך, השופט קבע כי הכסף היה שייך למנוחה ועל כן, בהתאם לצו הירושה, בנותיה זכאיות ל-75% מהסכום ואילו בניו של המנוח ל-25% בלבד. הבנים חויבו בהוצאות של 40 אלף שקלים.
- ב"כ המערערת: עורך דין יוסף אלברק
- ב"כ המשיבים: עורך דין צוואות וירושות ישראל דווידסון
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין