סיבת הסירוב לתמ"א 38: חרדת מעליות וחוסר נגישות - פסקדין

דיירת התנגדה להעברתה מהקומה השלישית לשביעית בשל טראומת ילדות, והיעדר פתרונות לבתה הנכה. סירוב סביר?

הפסד לבעלת דירה במרכז המסרבת לתמ"א 38 בין היתר מחמת "חרדת מעליות" והיעדר נגישות דירת התמורה לבתה המתניידת בכיסא גלגלים: המפקח על רישום מקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג, קבע לאחרונה שסירובה אינו סביר ושעליה לחתום תוך חודשיים על מסמכי הפרויקט - אחרת יחתום עורך הדין של הדיירים במקומה.

מדובר בבית משותף בהרצליה הכולל תשע יחידות דיור. בעלי שמונה מהדירות התקשרו בספטמבר 2020 עם יזמית כלשהי לצורך ביצוע פרויקט הריסה ובניה מחדש, מכוח תמ"א 38/2. התוכנית היא להקים מבנה חדש בסטנדרט בנייה מודרני עם פי 3 יחידות דיור, ושיהיה עמיד מפני רעידות אדמה וטילים. במסגרת המיזם עתיד כל דייר לקבל תוספת של שטח, מרפסת שמש, ממ"ד, מחסן וחניה.

בדצמבר 2022 אושרה הבקשה להיתר בנייה לפרויקט, זאת בכפוף לתנאים, אלא שהנתבעת - בעלת דירה בקומה השלישית, הצפויה לקבל דופלקס בקומה השישית או השביעית – עמדה בסירובה לחתום. בין יתר נימוקי התנגדותה: היותה סובלת מ"חרדת מעליות" עקב טראומת ילדות – דבר שלטענתה הופך את המגורים בקומה גבוהה לבלתי אפשריים עבורה – וכן אי-נגישות של דירת התמורה לבתה הנכה שמתגוררת עמה ומסתייעת בכיסא גלגלים.

מנגד טענו תומכי הפרויקט שמדובר בסירוב בלתי סביר, ועל כן יש לחייב את הדיירת לחתום על מסמכי התמ"א. התובעים חידדו שהטענות בדבר נגישות הדירה הועלו בשלב מאוחר, כך שיש לראותן כ"כבושות". עוד הם הדגישו שעל-פי המתוכנן, עתידה שכנתם לקבל נכס ששוויו עולה ב-2.7 מיליון שקל על דירתה הקיימת, כך שאין לה סיבה לסרב.

הסכימה בעבר למעלית

ואכן, המפקח שטיינברג קבע שסירוב הדיירת לפרויקט אינו סביר. אשר לסוגיית הנגישות הבהיר המפקח, בראש ובראשונה, כי מצב בתה של הנתבעת לא הוכח באמצעות חוות דעת רפואית, ואולם גם בהנחה שהיא סובלת מ-100 אחוזי נכות – לא הוצגו ראיות המפרטות כיצד יש לבצע את ההתאמות, והאם הדירה הנוכחית נגישה עבורה.

"משלא הובהר ופורט באופן מספק מהן ההתאמות הקיימות בדירת הנתבעת ומהן ההתאמות הנדרשות הן בדירת התמורה והן בדירה החלופית על מנת להקל על [הבת] בשל מוגבלותה, והכל בהלימה לצרכיה הרפואיים הספציפיים של [הבת] – הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח אילו התאמות יש לבצע בדירות", סיכם המפקח נקודה זו.

בעוברו לדון בטענת חרדת המעליות, הצביע המפקח על עובדה המחלישה אותה משמעותית: בשנת 2009 חתמה הדיירת על הסכמתה העקרונית להתקנת מעלית בבניין (דבר שלבסוף לא בוצע). "עובדה זו עומדת בסתירה, לכאורה, לטענתה בדבר חרדת מעליות מילדות", נכתב. מה גם שהטענה נעדרה מכתב ההגנה של הדיירת והועלתה בשלב מאוחר יותר.

מסקנת המפקח הייתה שטענותיה בעניין המעלית הועצמו בדיעבד ובאופן בלתי ראוי,  רק כדי לשרת את רצונה להישאר בקומה נמוכה. בדרך אגב הוזכר שהתקנת מעלית לא רק שלא תזיק לנתבעת – אלא אף תועיל לבתה הנכה, על רקע מגבלותיה התפקודיות הנטענות.

לפיכך המפקח קיבל את התביעה והורה לנתבעת לחתום תוך 60 ימים על הסכם התמ"א ויתר המסמכים. הוא קבע כי אם לא תחתום,  עורך הדין של תומכי הפרויקט יעשה זאת במקומה. בנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.  

• ב"כ התובעים: עו"ד דר ויינברג
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רפאל דלל

לפסק הדין המלא בתיק מס' 7/72/2024

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.